אב ל-18 ילדים, כבן 55, שהה במשך שלושה חודשים בחופשת מחלה עקב חשש לאירוע מוחי. עם חזרתו לעבודה הוא נתקל בסירוב עיקש מצד המעסיקה לשלם לו דמי מחלה. בית הדין קבע שההתנהלות הזו אינה ראויה.
האיש עובד בחברת “תעשיות חרט הגליל” שבבעלות קרובי משפחתו החל משנת 87′. בשנה שעברה, בזמן צום גדליה שחל יום לאחר ראש השנה, הוא חש לפתע ברע ופונה על ידי מנהל העבודה לקופת החולים הסמוכה. משם, הוא הובהל לבית החולים “זיו” בצפת.
העובד אושפז בבית החולים למשך יומיים, עם חשד לאירוע מוחי, ושוחרר במצב כללי טוב לאחר שבדיקות נוירולוגיות חוזרות נמצאו תקינות. עם זאת, צוות בית החולים המליץ לו לערוך בדיקות נוספות, והורה על 14 ימי מחלה.
לאחר שעבר מספר בדיקות הוא קיבל מספר תעודות מחלה שנכתבה בהן כי אינו כשיר לחזור לעבודה ועליו לנוח בבית שלושה חודשים.
בינואר 2015 חזר העובד למקום העבודה וביקש דמי מחלה, אלא שהמעסיקה סירבה לו. משכך, הוא החליט להגיש נגדה תביעה לתשלום 34,650 שקל לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת.
החברה ביקשה לדחות את התביעה. לדבריה, טענת התובע להתרחשות “אירוע מוחי” היא שקרית, ואישורי המחלה שהביא לה אינם אמינים. החברה התלוננה על כך שכיום יש ממש “מכת מדינה” של הנפקת אישורי מחלה פיקטיביים הפוגעים במעסיקים.
הנתבעת גם הציגה דו”ח חקירה שהראה כי בזמן שהתובע שהה לכאורה בחופשת מחלה, הוא עבד למעשה בעבודה אחרת, ואף נראה מבצע פעולות פיזיות כגון גיזום עצים.
בנוסף, לשיטתה, מאחר שהתובע הגיש תביעה גם לביטוח לאומי (תביעה בסופו של דבר נדחתה, אגב) היא פטורה מתשלום דמי המחלה.
התובע הודה בכך שעסק קצת באספקת ביצים אך טען כי עשה את המשלוחים רק לאחותו וחמותו. הוא אמנם גם גזם מספר עצים בביתו אך הייתה זו פעילות שארכה דקות ספורות בלבד.
החלטה שרירותית
השופט ד”ר טל גולן ביקר בחריפות את התנהלות הנתבעת, שבמסגרת ההליכים ניסתה להכפיש את התובע, בין היתר בכך שטענה כי עבד בעבודה אחרת מבלי שהציגה לכך כל הוכחה, ובעצם שללה את זכאותו לדמי מחלה על דעת עצמה.
“מעסיק אינו יכול לשלול בצורה שרירותית את דמי המחלה של העובד. האמור לעיל יכול להיעשות רק בגדרי הוראות הדין והפסיקה, דבר שלא נעשה במקרה לפנינו”, כתב השופט בפסק הדין.
כמו כן, הבהיר השופט כי בניגוד לעמדת הנתבעת, פנייה לביטוח לאומי לצורך מיצוי זכויות כלל אינה פוטרת את המעסיק מתשלום דמי מחלה.
לפני סיום, הביע השופט צער על כך שסכסוך בעל גוון משפחתי הגיע לבית הדין ועל כך שהצדדים אפילו לא הסכימו להגיע לפשרה, חרף המאמצים מצד עורכי הדין שלהם.
בסופו של דבר, השופט קיבל את התביעה וקבע כי התובע זכאי לתשלום של 21,075 שקל עבור דמי מחלה שלא קיבל, ובנוסף, הורה לנתבעת לשאת בהוצאות משפט בסך 1,000 שקל ובשכ”ט עו”ד בסך 4,500 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד אתי חסיד העוסקת בדיני עבודה
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
www.psakdin.co.il
