המוסד לביטוח לאומי חויב להחזיר דמי ביטוח למעסיק, אשר שילם דמי ביטוח בגין אופציות שנתן לעובדיו. זאת לאחר שבית המשפט העליון קבע כי מדובר בהכנסה הונית הפטורה מדמי ביטוח, והמעסיק תבע החזר באופן רטרואקטיבי.>>>
בית הדין קבע כי, תחולת הלכה חדשה בעליון היא רטרוספקטיבית ולכן חלה גם על החזרי דמי ביטוח ששולמו גם לפני שההלכה החדשה ניתנה.
בעניין אורמת (ב”ל 44372-09-11 אורמת מערכות בע”מ נ’ המוסד לביטוח לאומי), פסה”ד ניתן ביום 30.7.2014 קבע בית הדין האזורי לעבודה, כי על המוסד לביטוח לאומי להחזיר דמי ביטוח ששולמו על ידי עובדי החברה שקיבלו אופציות במהלך השנים 2001-2002, על פי מסלול ההקצאה שנקבע בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה כנוסחו בטרם תיקון 132 לפקודה. עובדי החברה מימשו את האופציות במהלך השנים 2003-2006. מסכומי המימוש ניכתה החברה מס הכנסה במקור ושילמה דמי ביטוח לאומי.
מאוחר יותר, בפסיקת בית המשפט העליון בעניין לפיד (ע”א 6159/05 פקיד שומה תל-אביב 3 נ’ יחזקאל לפיד), נקבע כי סעיף 102 לפקודה, יצר הסדר מיוחד להקצאת אופציות ומניות לעובדים תוך הפקדתן בידי נאמן למשך תקופה שלא תפחת מ-24 חודשים.
בעניין לפיד וכץ, נקבע כי עובר לתיקון 132 מכירת מניות שמקורן באופציות אשר הוקצו בהתאם למסלול שהיה קבוע בסעיף 102 לפקודה מהווה “הכנסה הונית”. כידוע, “הכנסה הונית” אינה מחייבת תשלום ביטוח לאומי שכן על פי סעיף 344(א) לחוק הביטוח הלאומי, הכלל הוא שלגבי “עובד” דמי ביטוח משולמים על הכנסה מהמקורות שבסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה בלבד, כלומר מהכנסה פירותיות.
בחודש 11/2009 פנתה החברה למוסד לביטוח לאומי בבקשה להחזר תשלומי הביטוח הלאומי בגין האופציות לעובדיה. זאת בהתאם לסעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי העוסק בהשבת דמי ביטוח על-ידי המוסד.
פסק הדין המנחה בסוגיית תחולתן של “הלכות שיפוטיות” חדשות מבחינת הזמן הוא סולל בונה (רע”א8925/04 סולל בונה בנין ותשתיות בע”מ ואחרים נ’ עזבון המנוח אחמד עבד אל חמיד). בעניין סולל בונה בחן בית המשפט העליון, בהרכב מורחב, את השאלה מה דין התחולה מבחינת הזמן של הלכה משפטית חדשה, והגיע ברוב דעות למסקנה כי, במישור הפרשני העקרוני, נקודת הפתיחה היא, שתחולתה של “הלכה שיפוטית” חדשה המפרשת דבר חקיקה, היא פרוספקטיבית ורטרוספקטיבית כאחד. אלא אם כן טעמים מיוחדים, המעוגנים בשיקולים מעשיים מצדיקים להחילה מכאן ולהבא בלבד. טוען המוסד כי בהיקש לקביעות דעת הרוב בעניין איקאפוד, יש לקבוע כי את הלכת לפיד וכץ יש להחיל פרוספקטיבית ממועד נתינתה.
בית הדין קובע כי אין חולק כי עניין לנו בהלכה חדשה וראשונה שבאה לעולם בעקבות פרשנות שנתן בית המשפט בעליון להוראות סעיף 102 לפקודה. פסיקת בית המשפט העליון בעניין לפיד וכץ, לא הייתה בחינת שינוי הלכה קודמת אלא פרוש ראשון שניתן להוראה חקוקה ועל כן וככלל יש להחילה גם רטרוספקטיבית. אשר על כן, אין המדובר במעין “מניפולציה” של הזכויות הביטוחיות של העובדים בדיעבד.
סוף דבר, התביעה התקבלה, בית הדין הורה להשיב לתובעת את דמי הביטוח ששילמה בעד עובדיה בשנים 2003-2006 בגין מימוש מניות שמקורן בהקצאת מניות על פי מסלול ההקצאה שנקבע בסעיף 102 לפקודה כנוסחו עובר לתיקון 132.
מאת: רמי אריה, עורך דין ורואה חשבון – מיסים ועסקים בע”מ
