בית הדין הארצי לעבודה קיבל חלקית ערעור שהגיש מרכז השלטון המקומי נגד החלטת בית הדין האזורי לעבודה להשיב לעבודה עובדת שפוטרה. אומנם לא נפל פגם בעילת הפיטורים לגופה, אך כן נפל פגם בהליך הפיטורים ועל כך יש לפצות את העובדת.
המשיבה נבחרה לתפקיד ניהול מחלקת ההדרכה במרכז השלטון המקומי (להלן – המעסיק), שהינו עמותה רשומה.
בהסכם שנחתם נקבע כי זו תחל עבודתה לתקופת ניסיון של חצי שנה.
לאחר כחודשיים בתפקיד מונתה עובדת ותיקה יותר, שהינה אחייניתו של היו”ר הקודם של המרכז, לסגניתה על מנת לסייע לה בעבודתה אולם השתיים לא הסתדרו ביניהן.
המשיבה הייתה אמונה, בין השאר, על מכרז לחברה מארגנת להשתלמויות וסמינרים במרכז כאשר עד אותה עת החברה המארגנת הייתה “אגד”.
המשיבה שלחה מכתב לממונים עליה שבכוונתה לפרסם מכרז חדש ולאחר מכן זומנה לשיחה עם המנכ”ל.
בהמשך לכך הוזמנה המשיבה לשיחת שימוע באמצעות מייל שהופץ בתפוצה רחבה, ולאחריו קיבלה המשיבה מכתב פיטורים.
בתביעה שהגישה המשיבה לביה”ד האזורי לעבודה, טענה כי שיקולים זרים עמדו בבסיס ההחלטה לפטרה ופיטוריה נעשו שלא כדין.
לטענתה, לא כישוריה הניהוליים הם שהביאו לפיטוריה, אלא רצונו של המנכ”ל למנות את סגניתה במקומה. עוד טענה כי פיטוריה נעשו שלא כדין משלא פורטו בפניה הסיבות לפיטורים ובנוסף זימונה לשימוע נעשה בצורה משפילה.
המעסיק טען כי המשיבה פוטרה בהיותה חסרת כישורי ניהול, כי גרמה ליחסים עכורים בתוך המחלקה ולא עמדה ביעדים שהוגדרו לה.
ביה”ד האזורי קיבל את תביעת המשיבה והורה על השבתה לעבודה.
על סמך הראיות לכאורה שהוצגו בפניו, קבע בית הדין האזורי כי לא הוכח שהמשיבה נעדרה כישורי ניהול וכי הזימון לשימוע היה בניגוד לדין.
אשר לסיבה לפיטורים, דחה בית הדין את טענת המשיבה כי פוטרה בשל רצונו של המעסיק למנות את הסגנית במקומה, אך קבע כי קיים “חשש כבד וממשי” שהמשיבה פוטרה בשל כוונתה לשנות את תנאי המכרז לאיתור חברה מארגנת להשתלמויות וסמינרים, באופן שתופסק ההתקשרות עם חברת “אגד” במתכונת הקודמת.
בית הדין קבע שלא הוכח ברמה הנדרשת בהליך הלכאורי כי היה בסיס או סיבה משכנעת של ממש לפיטורי המשיבה, וכי הפיטורים לא נעשו מהנימוקים אותם הציג המעסיק. לאור האמור לעיל הורה בית הדין האזורי על השבתה לעבודה של המשיבה.
ערעור המעסיק על פסק דינו של בית הדין אזורי:
לטענת המעסיק, המשיבה פוטרה משיקולים ענייניים של אי התאמה לתפקידה. ובית הדין האזורי טעה טעות מהותית בפסק הדין, עת נעתר לסעד האכיפה על בסיס תמיהות, סברות בעלמא, ספקולציות וראיות נסיבתיות בכלל ובעניין המכרז בפרט, ולשיטתו התקיימו במקרה זה החריגים לכלל, המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בקביעותיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי.
בית הדין קבע:
כב’ השופטת א’ רימון קפלן, אליה הצטרפו כב’ השופטים גליקסמן ודוידוב מוטולה וכן נציגי הציבור, קבעה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, נקבע כי קיימת הצדקה להתערב בקביעתו ובמסקנתו העיקרית של בית הדין האזורי – הקביעה כי שיקולים זרים הנחו את המעסיק בפיטורי המשיבה, והסעד שהוענק למשיבה כפועל יוצא מכך.
נקבע כי אין לקבל את קביעתו של ביה”ד האזורי כי המשיבה הביאה על עצמה את פיטוריה עקב כוונתה לשנות את תנאי המכרז.
נקבע כי המשיבה לא צירפה לתיק בית הדין את טיוטת תנאי המכרז עצמה הכוללת את השינוי שבוצע בתנאי המכרז לטענתה, על מנת שניתן יהיה להיווכח במהות השינוי שביקשה לבצע.
כאמור, השינוי הנטען היה הנדבך המרכזי במסקנתו של בית הדין האזורי כי המשיבה פוטרה מטעמים זרים.
נקבע כי משלא הוצגו תנאי המכרז, לא הוצג השינוי בתנאים, וכפועל יוצא מכך לא הובררה נפקות השינוי שביקשה המשיבה לערוך ומידת השפעתו על אגד או על החברות המארגנות האחרות שיבקשו להתמודד במכרז, לא הונחה תשתית מספקת למסקנתו של בית הדין האזורי כי פיטוריה של המשיבה נעוצים ברצונה לשנות את תנאי המכרז.
על כן נקבע כי אין בחומר הראיות כדי לבסס במידה מספקת ראשית ראייה או “נסיבות אובייקטיביות” המצביעות על כך שהמשיבה פוטרה משיקולים זרים, בשל כוונתה לשנות את תנאי המכרז.
בנוסף, נקבע כי העובדה שהסגנית המשיכה לטפל בענייני המחלקה לאחר פיטורי המשיבה מתיישבת עם מהלך העניינים הרגיל שבו סגן המנהל ממלא את תפקידו של המנהל עת זה נעדר או סיים את עבודתו, ואינה מלמדת על כוונה למנות את הסגנית לתפקיד.
עם זאת, נקבע כי גם אם לא נפל פגם בעילת הפיטורים לגופה, הרי שבנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנדון נפל פגם בהליך הפיטורים בכך שהמשיבה לא הועמדה מבעוד מועד על אי שביעות הרצון מתפקודה. לכך יש להוסיף את אופן הזימון לשימוע, שנעשה בתפוצת מייל רחבה ופגע שלא לצורך במשיבה.
נקבע כי פגמים אלה בהליך הפיטורים אינם מצדיקים מתן סעד של אכיפה אלא פיצוי כספי. הערעור נתקבל בחלקו. בוטל סעד האכיפה שניתן, כך שהמשיבה תסיים את עבודתה בתוך שבעה ימי עבודה ממועד מתן פסק הדין. המערער ישלם למשיבה פיצוי בסך של 50,000 ₪.
באדיבות פדאור – ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין.
