ביה”ד האזורי לעבודה דחה ברובה תביעת פיצויים שהגיש עובד שפוטר עקב דיווחי שעות עבודה כוזבים. נקבע כי קיימת הצדקה לשלילת 75% מפיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת בשים לב לחומרת עבירת המשמעת ולהפרת האמון מצד העובד.
התובע הועסק כאחראי בדיקות קרקע בחברה המבצעת בדיקות התאמה לתקן בענפי הבנייה והתשתית.
במהלך שנות העסקת התובע בסניף החברה התגלה שלוש פעמים כי ביצע עבירות משמעת חמורות בדמות דיווחי שעות עבודה כוזבים. בפעם הראשונה קיבל התובע התראה מן החברה ובפעם השנייה נערך לו שימוע שבמהלכו הובהר לו כי באם ההתנהלות תישנה, ינקטו כנגדו צעדים חמורים. בפעם השלישית נערך לתובע שימוע נוסף שבמהלכו הכחיש את המיוחס לו וטען כי הסיבה לאי הסדרים היא בעובדה שנשלח למשימות שונות מחוץ לסניף.
עם פיטוריו לאחר השימוע, הגיש התובע כנגד החברה תביעה לפיצויי פיטורים ,הלנת פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. לשיטתו, שעות העבודה הנוספות אשר דווחו בעל פה נעשו בהסכמת מנהל סניף החברה בו הועסק. כך טען כי מנהל הסניף הורה לו לרשום שעות נוספות כמו גם רשם בעצמו שעות נוספות עבורו כגמול לעבודתו ובשים לב כי לא יכול היה לאשר לו העלאה בשכר ותוספות שונות.
כן טען התובע לזכאותו לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. כך טען כי לא בוצעה הזמנה כדין לשימוע שקדם לפיטורים,לא נמסרו לו המסמכים הרלוונטיים לצורך הצגת טענותיו ולא ניתנה לו האפשרות להיות מיוצג על ידי עו”ד. עוד עתר התובע לקבלת גמול בעבור שעות עבודה נוספות שביצע.
בית הדין קבע:
כב’ השופטת ס. דוידוב מוטולה קבעה כי דין התביעה להידחות ברובה.
באין חולק כי התובע פוטר, נדרש בית הדין לנטל המוטל על החברה להוכיח כי פוטר בשל הפרת משמעת חמורה בדמות דיווחים כוזבים על שעות עבודה, תוך קבלת שכר וגמול שעות נוספות להם אינו זכאי.
נקבע כי החברה עמדה בנטל ההוכחה בשים לב לעדותו המגמתית והבלתי עקבית של התובע מחד ומאידך לעדותו הברורה והמהימנה של מנכ”ל החברה אשר ערך את הביקורות בעניינו של התובע, במהלכן נמצאו הדיווחים הכוזבים. בנוסף, צוינה עדותו אשר לא נסתרה לפיה נמצאו פערים בין שעות תחילת עבודתו של התובע בפועל בהתאם לאיכון החברה הסלולארית, לבין דיווחיו הידניים על המועדים. כן צוינה עדותו באשר לפרקי הזמן במהלך ימי העבודה שבהם עזב התובע את מקום העבודה ושהה בביתו מבלי לדווח על הפסקה .
נקבע כי הסבריו של התובע ביחס לטענות האמורות היו כוללניים ואף נסתרו נוכח גרסאותיו השונות.
משנקבע כן הוסיף בית הדין וקבע כי יש לדחות את טענת התובע כי מנהל הסניף הוא שדיווח על שעות העבודה הכוזבות. נקבע כי הטענה כלל לא הוכחה וכי גם באם היה עולה בידי התובע להוכיחה אין בה כדי להפחית מחומרת התנהלותו של התובע עצמו.
משנקבע כי החברה עמדה בנטל להוכיח כי התובע ביצע דיווחי כזב וקיבל שכר וגמול להם אינו זכאי, נדרש בית הדין לשאלה האם מוצדק היה לשלול מהתובע את מלוא זכויותיו.
נקבע כי בשים לב לחומרת המעשים ולעובדה כי בוצעו באופן שיטתי כמו גם לדגש שיש ליתן להפרת האמון מצד התובע , קיימת הצדקה לשלילת 75% מפיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת.
משכך נקבע כי על החברה לשלם לתובע פיצויי פיטורים חלקיים בסך של כ 17,200 ₪ ופיצויים חלקיים בגין הודעה מוקדמת בסך של כ 1,400 ₪.
מנגד קבע בית הדין כי בשים לב למחלוקת הממשית בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים, אין כל הצדקה לפסוק לתובע פיצוי הלנה. כן דחה בית הדין את טענות התובע לפגמים בהליך השימוע שקדם לפיטורים. צוין כי התובע קיבל עובר לשימוע הזמנה בכתב אשר פירטה גם אם באופן כללי את המיוחס לו. כך גם צוין כי התובע לא ביקש חומר נוסף כלשהו טרם השימוע ואף לא ביקש להתייצב בליווי עורך דין.
כן נדחה רכיב התביעה שעניינו בגמול שעות נוספות. נקבע כי חרף טענתו הכוללנית של התובע כי ביצע שעות נוספות, לא הוצג כל מסמך המלמד על ביצוען. לאמור לעיל הוסיף בית הדין וציין את המסמך המלמד כי התובע התבקש שלא לבצע שעות נוספות וקבע כי אם אכן ביצען עשה כן על דעת עצמו בלבד.
בסיכומו של דבר קבע בית הדין האזורי לעבודה כי דין התביעה להידחות ברובה. נקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת חלקיים בסך של כ 18,600 ₪.
באדיבות פדאור – ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין.
