בית הדין קובע: חד-משמעית לא! פרשת שיר בן דוד (בוקור) נגד סוכנות הביטוח “לשקט שלכם” מהווה תזכורת חשובה למעסיקים: אפליה מחמת היריון – גם אם היא נעשית בעקיפין – עלולה להוביל לסנקציות כבדות. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה כי אי קבלתה של מועמדת לעבודה בשל הריונה מהווה הפרה של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, וחייב את המעסיק בפיצוי בסך 50,000 ש”ח.
כך התגלגלה הפרשה
שיר בן דוד, אם צעירה, פנתה לתפקיד מתאמת פגישות בסוכנות הביטוח. לאחר ראיון עבודה חיובי עם מנהל הסוכנות, נקבע לה מועד להתחלת “הכשרה” קצרה, שלאחריה הייתה אמורה להתחיל לעבוד. אלא שבערב שלפני, שלחה שיר מסרון בו עדכנה ביוזמתה ובכנות כי היא בהריון, וציינה כי העבודה חשובה לה מאוד.
זמן קצר לאחר מכן, קיבלה הודעה מפתיעה: ההכשרה – והתחלת העבודה – מבוטלות. המעסיק טען כי הקורס לא ייפתח עקב ביטול של מועמדים אחרים. אך בית הדין לא קיבל את הגרסה הזו.
כשחובת ההוכחה עוברת למעסיק
לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, כאשר מועמד או מועמדת מצליחים להוכיח כי עמדו בדרישות התפקיד אך לא התקבלו, והמעסיק היה מודע להריון, עובר נטל ההוכחה אליו – עליו להראות כי החלטתו התקבלה מטעמים ענייניים בלבד.
בית הדין קבע כי התובעת נמצאה מתאימה לעבודה, וכי לא הוצגה סיבה לגיטימית לביטול ההכשרה, למעט סמיכות זמנים מחשידה להודעת ההיריון. בנוסף, גרסאות המעסיק לגבי “הקורס” שהייתה אמורה לעבור השתנו לאורך ההליך – פעם נאמר שמדובר בקורס של שעה, פעם של שלושה ימים, ופעם בהדרכה רגולטורית שלא הוכחה.
מסר חד וברור למעסיקים
בפסק דינה קבעה כב’ השופטת מיכל נעים דיבנר, כי “לא הוצגה תשתית ראייתית כלשהי התומכת בשיקול אחר של הנתבעת בהחלטה שלא להתחיל בעבודת התובעת – נותרנו עם שיקול אחד ויחיד: הריונה של התובעת.”
לסיום, חויבה הסוכנות בתשלום פיצוי בסך 50,000 ש”ח לתובעת, ועוד 10,000 ש”ח שכר טרחת עורך דין.
בשורה התחתונה:
- אין לשאול מועמדת על הריונה – לא במפורש ולא ברמז.
- גם אם האישה מגלה על הריונה מיוזמתה, אין להשתמש בכך כשיקול לקבלה לעבודה.
- חובת ההוכחה על המעסיק – והוא חייב להראות תיעוד ברור ונימוקים ענייניים להחלטותיו.
לקח חשוב לכל מנהל משאבי אנוש ומעסיק:
שקיפות, תיעוד, ואי-הפליה הם לא רק עקרונות אתיים – הם גם חובה משפטית.
