התקבלו טענות עובדת התעשייה שפרשה לפנסיה מוקדמת, לפיהן תנאי הפרישה שלה מפלים לעומת תנאי הפרישה של גברים
בתביעה שהגישה עובדת לשעבר בתעשייה האווירית נטען כי היא הופלתה לרעה בתנאי הפרישה בגלל היותה אישה. העובדת טענה כי הסכם הפרישה שלה מאלץ אותה לקבל פנסיית זיקנה בגיל 62, באופן שלא מאפשר לה לרכוש מקרן הפנסיה זכויות עד גיל 67, כפי שמתאפשר לעובדים ממין זכר. השופטת חופית גרשון-יזרעאלי קיבלה את הטענות וחייבה את התעשייה האווירית לפצות את התובעת בסכום ההפרש, בתוספת פיצוי על ההפליה.
העובדת, ילידת 1958, עבדה בתעשייה האווירית בין השנים 1995-2019 ופרשה בגיל 61 ושלושה חודשים. ב-2019 היא ביקשה לפרוש מהעבודה בפרישה מוקדמת בתנאים מיטיבים. לאחר שהתקיימו מספר שיחות נחתם הסכם פרישה בו נקבע כי העובדת תהיה זכאית לקצבה מוקדמת, החל מיום הפסקת העבודה ועד ליום בו תהיה זכאית לקבל פנסיית זיקנה מקרן הפנסיה שלה (מבטחים) – ובמילים אחרות עד לגיל 62.
הקצבה המוקדמת הועמדה על סכום של 10,676 שקל. בנוסף נקבע שהעובדת תקבל פיצוי מיוחד על ההפרש בין פנסיית הזיקנה לבין הסכום של הקיצבה המוקדמת עד גיל 67. עם סיום עבודתה קיבלה העובדת פיצויי פרישה ודמי הסתגלות בסך של 194,254 שקל וכן את הקיצבה המוקדמת בין החודשים ינואר וספטמבר 2020.
בתביעה טענה העובדת כי הסכם הפרישה מפלה אותה מגדרית שכן הוא מאלץ אותה לקבל ממבטחים פנסיית זיקנה בגיל 62, בעוד שגברים בפרישה מוקדמת ממשיכים לקבל קיצבה מוקדמת מהתעשייה האווירית עד לגיל 67. לדבריה, חיוב נשים למשוך את הפנסיה בגיל 62 לא מאפשר להן לרכוש מקרן הפנסיה זכויות עד גיל 67, והלכה למעשה מקטין את שיעור הגמלה שלהן בהשוואה לגברים.
“התעשייה האווירית חוסכת כסף על נשים שפורשות מוקדם בהשוואה לגברים”, סיכמה העובדת.
התעשייה האווירית טענה מנגד כי התובעת נהגה בחוסר תום לב קיצוני כאשר ניהלה משא ומתן לכריתת הסכם הפרישה, חתמה על ההסכם ולאחר מכן הגישה את התביעה. הנתבעת הדגישה כי התובעת קיבלה הסברים מפורטים על זכויותיה וידעה כי מגיל 62 תסתיים זכותה לפנסיה מוקדמת מהנתבעת.
זכאית להשוואת זכויות
השופטת חופית גרשון-יזרעאלי מבית הדין לעבודה בתל אביב כתבה שאין מחלוקת כי אילו הוראות הסכם הפרישה של התובעת היו מוחלות על עובד גבר, הוא היה זכאי לזכויות עודפות בהשוואה לתובעת. “די בכך כדי לקבוע כי הוראות ההסכם נגועות בהפליה”, כתבה.
השופטת הבהירה כי אמנם בהסכם הפרישה הסדירה הנתבעת את השלמת הגמלה לנשים לתקופת הביניים, מגיל 62 ועד לגיל 67, על מנת שלא תפחת מהגמלה לה זכאים עובדים גברים באותה תקופה. עם זאת, הנתבעת לא השלימה את המלאכה והיא מתעלמת מנדבך נוסף והוא פיצוי נשים בגין פגיעה צפויה בשיעור גמלתן העתידית.
בנסיבות אלה, קבעה השופטת, התובעת זכאית להשוואת זכויותיה כאילו צברה זכויות בקרן הפנסיה עד לגיל 67. בפועל, התובעת זכאית לקבל מהתעשייה האווירית גמלה חודשית עד גיל 67. מאחר שנכון למועד מתן פסק הדין התובעת התקרבה לגיל 67, נקבע הפיצוי כסכום חד פעמי של 703,108 שקל.
בנוסף חויבה הנתבעת בפיצוי של 30,000 שקל בגין הפלייה לרעה, וכן בשכ”ט עו”ד בסך 22,000 שקל.
- ב”כ התובעת: עו”ד מנחם לפידור, עו”ד נור אבראהים
- ב”כ הנתבעת: עו”ד אסף ברנזון, עו”ד נעמי לאופר בן ארי
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
- ליכטנפלד נ׳ התעשייה האווירית לישראל בע”מ
