ייסדה חברה עם בן זוגה – ובפרידתם תבעה זכויות כעובדת

התובעת והנתבע התחתנו לפני עשרים שנה. בשלב מסוים הם התגרשו רשמית, אך בפועל חיו יחד ואף הביאו לעולם ילדים. בשלהי 2015 הם החליטו לייסד את החברה הנתבעת, העוסקת בשירותי גרירה ותפיסת רכבים בתיקי הוצאה לפועל. החברה נפתחה ונרשמה על-שם האישה כבעלת מניות יחידה, אך זמן קצר לאחר מכן כל המניות הועברו אל בן הזוג.

במהלך 2020 חלה הידרדרות ביחסי הצדדים, ובשלהי אותה השנה הוגשה התביעה לבית המשפט. לטענת האישה, היא הועסקה בחברה כשכירה למשך כ-3.5 שנים אלא שזכויות רבות כגון פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה והודעה מוקדמת, מעולם לא שולמו לה. דרישתה הייתה לחייב הן את החברה והן את האקס באופן אישי לשלם לה 307,442 שקל שלטענתה מגיעים לה בשל מעמדה כעובדת לשעבר בחברה.

לעומתה טען בן הזוג שכאמור מחזיק במניות החברה, כי זוגתו לשעבר לא הייתה עובדת בחברה והיא לא מילאה בה תפקיד כלשהו. לדבריו התביעה היא חלק ממסע נקמה שמנהלת נגדו התובעת מאז פרוץ הסכסוך ביניהם במטרה לפגוע בו ובעסקיו בכל מיני דרכים, ועל בית המשפט להימנע מלתת לזה יד.

בלי חוזה עבודה, בלי רישום נוכחות

השופט חסן קבע שהאישה לא הוכיחה כי התקיימו בינה לבין החברה יחסי עובד-מעסיק. כך, היא לא הציגה הסכם עבודה המכתיר אותה כ”עובדת”, להבדיל מהיותה בעלת מניות ודירקטור, ובתוך כך לא ידעה לספר במהלך עדותה על אודות תנאי העסקתה, היקף עבודתה ומסגרת השעות בה הועסקה.

השופט הוסיף כי סממנים בסיסיים להיותו של אדם עובד שכיר – כמו רישום נוכחות, צבירת ימי חופשה ומחלה, קבלת דמי הבראה או ביצוע הפקדות פנסיוניות – לא התקיימו אצל התובעת, והדבר אומר דרשני. האישה טענה אמנם שעצם קבלת תלושי השכר מאת החברה יוצרת חזקה שהיא הייתה עובדת שכירה בה, אלא שהשופט דחה את טענתה בנימוק שצריך ראיות נוספות מלבד התלושים, המחזקות את מעמדה הנטען כעובדת.

לדברי השופט, עיתוי הגשת התביעה מקטין עוד יותר את אמינות האישה ביחס לפועלה בחברה. “לא ניתן להתעלם מהעובדה שהתביעה שלפנינו ‘נולדה’ בסמיכות יחסית לסכסוך בתוך המשפחה שבעקבותיו נפרדו בני הזוג”, כתב, כאשר לעמדתו “השיהוי שננקט על ידי התובעת והעיתוי שבו הועלו הטענות, מחלישים במידה ניכרת את טענותיה לגבי יחסי העבודה”.

לקראת סיום השופט הבהיר שלא הוכחה מטעם התביעה פעילות פסולה כלשהי מצד בן-הזוג לשעבר, כבעל השליטה הנוכחי בחברה, באופן המצדיק לנקוט כלפיו בצעד הדרסטי של הרמת מסך ההתאגדות, כלומר חיובו האישי בחובות החברה כלפי התובעת, ככל שהיו כאלה.

בנסיבות אלה הורה השופט על דחיית התביעה במלואה, ללא צו להוצאות.

• ב”כ התובעת: עו”ד אמנון שילה
• ב”כ הנתבעים: עו”ד מוופק אבו יונס

בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.

(טבאג’א נ’ צוות אדיר חברה לגביה וגרירה בע”מ ואח’)

רוצים לדעת יותר על יחסי עובד מעסיק?
השתתפו קבוע בהשתלמויות מקצועיות של מכללת טסטמי