המהנדס לשעבר ב”כללית” טען כי שלושת הסטטוסים שהעלה בסמוך לשבת השחורה כללו ציטוטים תמימים מהקוראן ואינם בגדר הסתה לטרור. את השופטת זה לא שכנע
בית הדין לעבודה בתל אביב דחה תביעה שהגיש מהנדס שירות לשעבר ב”כללית הנדסה רפואית” לביטול החלטת האחרונה לפטר אותו בשל העלאת סטטוסים שנויים במחלוקת ל”ווטסאפ” כשבוע בלבד אחרי מתקפת ה-7 באוקטובר. בסטטוסים נעשה שימוש בין היתר בפסוקים מהקוראן בהם משתמשים ארגוני הטרור במלחמתם נגד ישראל, ובאחד מהם אף נצבעו מילותיו בדגל פלסטין. השופטת קארין ליבר-לוין קבעה שהחלטת הפיטורים מצויה במתחם הסבירות.
התובע הועסק בנתבעת – חברת בת של “שירותי בריאות כללית” – כמהנדס שירות במחלקת מעבדות החל מספטמבר 2012. כשבוע לאחר מתקפת הטרור האכזרית על יישובי העוטף, שדרות ואופקים, במהלכה קיפחו את חייהם כ-1,200 ישראלים ורבים נוספים נחטפו לרצועת עזה, העלה העובד במשך שלושה ימים עוקבים שלושה סטטוסים ליישומון ה”ווטסאפ” שלו (כידוע, כל סטטוס מתפרסם לאנשי הקשר למשך 24 שעות).
בכלל הסטטוסים צוטטו פסוקים מהקוראן, כאשר באחד מהם נכתב (בתרגום לעברית) ש”אם האל יתפוס את העושק הוא לא ישחררו” ו”כאשר יתפוס אותו – המכה שינחית עליו תהיה כבדה ועזה”. בסטטוס נוסף נרשמו דברי סולידריות כלפי כלל המאמינים בדת האסלאם, המדמים אותם לאיברים רבים בגוף אחד, כאשר מילותיו נצבעו באדום, הירוק, השחור והלבן של דגל פלסטין.
לאחר שקיבלה תלונות מעובדים אשר נחשפו לסטטוסים השנויים במחלוקת בלשון המעטה, זימנה הכללית את המהנדס לשימוע ובהמשך החליטה לסיים את העסקתו. מכאן התביעה שהוגשה לבית הדין בנובמבר אשתקד לביטול החלטת הפיטורים ולחלופין לתשלום פיצוי בסך 420 אלף שקל.
ההקשר ברור
לטענת התובע כמוסלמי אדוק הוא נהג לפרסם סטטוסים מהקוראן עוד הרבה לפני מלחמת “חרבות ברזל”, כך שאין לראות בפרסומים מושאי התביעה משום הסתה לטרור אשר בגינה מוצדק היה לפטר אותו.
אלא שאת השופטת ליבר-לוין זה פחות שכנע. לדבריה עיתוי העלאת הסטטוסים – ימים בודדים אחרי מתקפת הטרור – אומר דרשני: “כאשר מדינת ישראל מצויה במלחמה לאחר שבר גדול בשל אירועי ה-7 באוקטובר, רצף פרסומים העוסק במלחמת דת והנחתת מכה על העושק כאשר הפרסומים מבוצעים גם לאוכלוסייה שאינה דוברת ערבית, ובאחד הפרסומים מופיעים צבעים שנחזים להיות צבעי דגל פלסטין, לא ניתן לנתק את כלל ההקשרים הללו מהפרסומים שביצע התובע וכיצד הם יכולים להתפרש אצל מי שצופה בהם”.
לחידוד כוונתו האמיתית של העובד ציינה השופטת כי הפסוקים שפרסם ב”ווטסאפ” משמשים בפועל את ארגוני הטרור, לרבות החמאס, במלחמתם נגד ישראל. יתרה מכך, העובד עצמו קשר את הפרסומים לאירועי ה-7 באוקטובר ולמלחמה שפרצה בעקבותיהם, בשלב שבו המדינה עדיין ספרה את קורבנותיה וניהלה מאמצים לשחרר את חטופיה.
השופטת הבהירה שלמעסיק נתונה הזכות שלא לעבור לסדר היום על פרסומים מצד עובדיו שיש בהם הסתה ופגיעה ברגשות של עובדים אחרים, וכי החלטת ה”כללית” לסיים את העסקת התובע בוצעה בהתאם לפררוגטיבה הניהולית שלה וללא מעורבות של שיקולים זרים.
בתוך כך ציינה השופטת כי שלושת מומחי ההגנה קבעו כולם באופן חד משמעי שמדובר בפרסומים המסיתים לטרור, כאשר אפילו מומחה התביעה לא שלל זאת.
לפיכך השופטת קבעה שהחלטת ה”כללית” לפטר את התובע מצויה במתחם הסבירות וממילא אין מקום להתערב בה. היא דחתה את התביעה וחייבה את התובע לשלם למעסיקתו לשעבר הוצאות ושכ”ט עו”ד בסך 15,000 שקל.
- ב”כ התובע: עו”ד לואי זרייק
- ב”כ הנתבעת: עו”ד גלית גולן רתם
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
