חקלאי שלקה בסרטן הדם הוכר כנפגע עבודה

שני מומחים מטעם ביה”ד לעבודה נחלקו ביניהם בשאלה האם חשיפת החקלאי לחומרי הדברה וריסוס בעבודתו קשורה למחלה בה אובחן. השופט העדיף את חוות הדעת שמכירה בקשר

בית הדין לעבודה בנוף הגליל-נצרת הכיר לאחרונה בחקלאי שאובחן לפני מספר שנים במיאלומה נפוצה (סוג של סרטן הדם) כנפגע עבודה. מאז תחילת שנות התשעים נחשף החקלאי בעבודתו למגוון חומרי הדברה וריסוס. בפני הנשיא מירון שוורץ הונחו שתי חוות דעת מנוגדות בשאלת הקשר הסיבתי שבין החשיפה למחלה. הוא אימץ את זו המכירה בקשר.

התובע (56) החל לעבוד בשנת 1991 כחקלאי במושב מולדת. במסגרת תפקידו הוא ביצע ריסוסים אחת לשבוע והשתמש בעיקר בקוטלי עשבים. עבודתו הסתיימה אחרי שלוש שנים, אך בשלהי 2006 הוא חזר לעבוד בתחום, הפעם כאגרונום (מנהל גידול חקלאי). בתפקיד זה, הכולל חשיפה חלקית לחומרי הדברה וריסוס, הוא משמש עד היום.

במהלך 2020 אובחן החקלאי כחולה במיאלומה הנפוצה. הוא ביקש להכיר במחלה כפגיעה בעבודה אך ביטוח לאומי דחה את תביעתו, ומשכך הוגשה התביעה לבית הדין בנובמבר 2021. לצורך הכרעה בשאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה לפרוץ המחלה, מונו שני רופאים תעסוקתיים כמומחים מטעם בית הדין.

המומחית הראשונה דחתה קשר זה. לדבריה, ברגע שעזב החקלאי את תפקידו במושב ועבר לעבוד בחלק מהזמן מהמשרד, החשיפה שלו לחומרי הדברה פחתה, ובנסיבות אלה אין אפשרות לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש.

לעומתה סבר המומחה הנוסף שדווקא מתקיים קשר סיבתי. לדבריו, פרוץ המחלה אצל התובע בגיל צעיר – גיל שבו מאובחנים רק 10% מהחולים במיאלומה – לצד העדר גורמי סיכון אחרים כמו רקע משפחתי או שייכות לקבוצה אתנית שנמצאת בסיכון יתר, מוליכים למסקנה שתנאי העבודה של החקלאי הם הגורם הבלעדי להופעת המחלה.

מנומק, מקיף וענייני

תחילה הדגיש השופט שוורץ שחוות הדעת הראשונה למעשה אינה שוללת ברמה העקרונית אפשרות לקשר סיבתי בין מחלת המיאלומה לבין חשיפה תעסוקתית בתחום החקלאות. המומחית אף אישרה במסגרת שאלות ההבהרה שהופנו אליה כי חרף אי-הכרתה בקשר הסיבתי – לא עולות בדעתה סיבות נוספות לפרוץ המחלה.

השופט הסביר שלפי הפסיקה, במקרה של שתי חוות דעת מנוגדות יש להעדיף את זו המכירה בקיומו של קשר סיבתי.

ואולם מלבד כלל זה, השופט גם התרשם בעצמו שחוות הדעת השנייה הייתה ברורה יותר, חד משמעית ומנומקת. הוא כתב שהמומחה הבהיר היטב על אילו נתונים הוא נשען על-מנת להגיע למסקנתו: “גילו הצעיר של התובע בעת האבחנה (52), העדר גורמי סיכון לחלות במחלת המיאלומה, שייכות התובע לקבוצת עובדים אשר ידועים עם סיכון יתר לחלות במחלת המיאלומה, חשיפה ודאית וממושכת לחומרי הדברה שונים ללא הגנה עצמית וקיומם של מחקרים אשר מצאו קשר בין חשיפות לחומרי הדברה במסגרת עבודה חקלאית ומיאלומה נפוצה”.

בהתאם לכך הכיר השופט במחלת הסרטן של החקלאי כפגיעה בעבודה. לנוכח התוצאה הוא חייב את ביטוח לאומי לשלם לתובע שכ”ט עו”ד בסך 7,000 שקל.

• ב”כ התובע: עו”ד אלי מלול
• ב”כ הנתבע: עו”ד סירין זועבי בסול

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין