ביה”ד לעבודה (ב”ל 4677-11-21) קיבל ביום 10/3/24 את תביעתה של צביה אוחיון (להלן: המבוטחת) וקבע שהייתה עובדת “רגילה”, ואינה בעלת שליטה, ולפיכך זכאית לדמי אבטלה.
רקע חוקי
בחוק הביטוח הלאומי (להלן – החוק) נקבע:
בסעיף 1: “עובד – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הייתה נעשית בידי עובד: לעניין זה “בן משפחה” – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות”.
בסעיף 6ב’ נקבע בין השאר כי ביטוח אבטלה לא יחול על בעל שליטה בחברת מעטים.
תמצית עובדתית
המבוטחת הגישה 2 תביעות לדמי אבטלה במהלך הקורונה: מ- 15/3/20-31/5/20 ומ- 1/4/21 – 10/1/21.
ביום 31/3/20 אושרה תביעה ראשונה.
ביום 22/9/20 ילדה ותביעתה לדמי לידה אושרה. במסגרת הטיפול בתביעה זו נבדקו יחסי עובד מעסיק. ועפ”י ממצאי הביטוח הלאומי (להלן: ב”ל) נקבע כי הינה בעלת שליטה בעקיפין בחברת מעטים.
ב- 21/7/21 נשלח לה מכתב הדוחה תביעתה לדמי אבטלה, לרבות ביטול הזכאות לתקופת האבטלה הראשונה, ויצירת חוב של למעלה מ-30,000 ₪, אשר קוזז מדמי הלידה.
ביום 2/11/21 הגישה המבוטח תביעה לביה”ד לעבודה.
טיעוני המבוטחת
בעלת ניסיון כעו”ד במגזר הפרטי והציבורי לרבות עוזרת משפטית של רשם ביה”ד הארצי לעבודה.
מיום 1/1/19 מועסקת במשרד עו”ד המנוהל ע”י חברת אליסף אוחיון שהיא חברת עו”ד בבעלות מלאה של בעלה.
לטענתה שימשה בתפקיד עובדת מן המניין, ושכרה שולם בהתאם להכשרתה כישוריה וניסיונה, ולא הייתה בעלת שליטה.
לטענתה, הב”ל “נתפס למדיניות אוטומטית של דחיית תביעת בני משפחה ללא הצדקה ממשית”, הב”ל לא השכיל להצביע ולו על מאפיין קלוש שיש בו בכדי ללמד על היותה של התובעת בעלת השליטה”.
טיעוני הב”ל
בין המבוטחת למעסיק לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק (למרות שתביעתה לדמי לידה אושרה כעובדת…). המבוטחת בעלת שליטה בעקיפין בחברת עו”ד, אינה עונה להגדרת “מבוטחת” ולא השלימה תקופת אכשרה.
הב”ל הגיע למסקנה כי המבוטחת ובעלה ניהלו יחד את החברה וקיבלו את ההחלטות הניהוליות באופן משותף. בעלה, ציין כי אשתו נהגה בחברה מנהג בעלים ובהיעדרו מילאה את מקומו.
דיון והחלטה
ביה”ד שב ומזכיר את סעיף 1 לחוק בעניין העסקת בני משפחה, תוך הקפדה על עבודה באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה היא הייתה נעשית בידי עובד.
כבר נפסק כי אין בקרבה משפחתית, לרבות בני זוג, כדי למנוע אפשרות של היוצרות יחסי עובד ומעסיק. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני אינו קובע לעניין יחסי עובד- מעסיק, אלא מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה.
לאחר עיון מעמיק בחומר הראיות והעדויות, ביה”ד מגיע למסקנה שהמבוטחת הרימה את נטל הראיה והוכיחה כי מתקיימים יחסי עובד ומעסיק בינה לבין חברת עו”ד בבעלות מלאה של בעלה.
נציין כי ביה”ד לא מנתח ממש את עניין קיום יחסי עובד ומעסיק אלא מסתפק בקביעה כי: “בענייננו המבוטחת עבדה במשרה מלאה בשכר הולם, בתפקיד התואם את השכלתה ואשר ממלא צורך אמיתי של החברה”.
הסיבה שלא בוצע ניתוח כאמור היא כי בעצם תשלום דמי הלידה למבוטחת – ועל פי השכר המוצהר שלה – מודה בעצם הב”ל כי מתקיימים יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, וביה”ד פוטר עצמו מלצלול לסוגיה זו ועובד לבחינת היותה “בעלת שליטה”.
בהתאם לתצהירי המבוטחת והעדים, עולה תמונה ברורה לפיה שימשה כעובדת מן המניין, גם אם בכירה, אולם לא היו בהעסקתה מאפיינים המקנים לה שליטה או השפעה כלשהי על מדיניות החברה.
בהתאם לעדותו של רו”ח מועלם, טען כי כל ההתנהלות הקשורה בחברה הייתה מול עו”ד אליסף אוחיון “ישיבות אחת לרבעון בחינת מאזנים, חתימה על דוחות שנתיים, קביעות שיעורי מקדמות כל הנ”ל, מתקיימים אך ורק מול עו”ד אליסף אוחיון. מעולם לא התנהל “בעניינים הקשורים להחלטות מהותיות בחברה מול עו”ד צביה אוחיון” (המבוטחת).
בנוסף, גם בעלה, העיד באופן ברור כי אמנם ניהלה את המשרד מבחינה אדמיניסטרטיבית, אולם ללא כל השפעה מהותית על פעילות החברה, הוא הבעלים היחיד בחברה מהסיבה שפעילות המשרד הייתה מבוססת על קבלת לקוחות שהגיעו עמו מהשותפות הקודמת (בה המבוטחת לא הועסקה).
המבוטחת לא גייסה לקוחות, לא נתנה הצעות מחיר, לא קבעה שכר לעובדים לא מעורבת בקבלת החלטה אודות תגמולים ובונוסים לעובדים, לא מעורבת בקבלת החלטות אודות השקעת רווחי החברה או משיכת דיבידנד.
ביה”ד קובע כי גמישות בהעסקת בני משפחה אינה הופכת לכשעצמה את בן המשפחה לבעל השליטה.
לאור האמור, ביה”ד סבור כי המבוטחת מועסקת כעובדת מן המניין והעסקתה נעדרת כל סממן של בעל שליטה.
התביעה התקבלה, והב”ל נדרש לחשב מחדש את דמי האבטלה להם זכאית המבוטחת בגין 2 תקופות אבטלה.
