בית הדין לעבודה קיבל את טענת מנהלת החשבונות לפיה הבוס שלה הוליך אותה שולל והמשיך להעסיק אותה חרף ידיעתו שאין לו כסף לשלם לה. הוא ייאלץ לשלם מכיסוי 127,000 שקל
מנהלת חשבונות שלא קיבלה שכר מהחברה בה הועסקה תוכל להיפרע אישית מבעליה – כך קבע לאחרונה בית הדין לעבודה בתל אביב. השופט אלעד שביון קבע שהמשך העסקתה של העובדת במשך חודשים ארוכים תוך הבטחה כוזבת מצד מנהלה שתשולם לה משכורת, מהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות ולחיובו האישי של המנהל בתשלום שכר העובדת.
בתביעה שהגישה לבית הדין ביוני 2020 סיפרה העובדת כי היא הועסקה כמנהלת חשבונות בחברה שבבעלות הנתבע במשך שנה ורבע. לדבריה, בשלב מסוים הפסיקו לשלם לה שכר ולבצע עבורה הפרשות לפנסיה. היא פנתה פעמים רבות לבוס שלה בעניין והוא הבטיח לשלם את מלוא השכר ואף לשלב אותה בעסק חדש שהוא מתכוון להקים, ככל שהעסק הנוכחי לא יצלח.
אלא שתקוותיה של העובדת לקצור את פירות עמלה התבדו. אחרי חצי שנה ללא הכנסות מנהלה החל להתעלם מפניותיה ובהמשך אף פיטר אותה. בהקשר לכך היא סיפרה שהמנהל תירץ את אי תשלום השכר בכך שאשתו הפסיקה לתת לו הלוואות – דבר שמוכיח לשיטתה כי ניהול החברה בוצע ברשלנות תוך עירוב כספים אישיים.
לטענת העובדת, בנסיבות שבהן מנהלה הוליך אותה שולל במטרה להתחמק מתשלום שכרה, מוצדק להרים את מסך ההתאגדות ולחייבו אישית בחובות החברה כלפיה.
לעומתה טען המנהל שהחברה היא אישיות משפטית נפרדת ואין עילה להרמת מסך.
ביקשה כסף – איחל “פורים שמח”
השופט שביון הסביר שהרמת מסך נגד בעל מניות בחברה תיעשה בהתקיים שני תנאים מצטברים: שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת; ומודעות של בעל המניות לאותו שימוש פסול.
השופט הבהיר בנקודה זו ש”המשך העסקה ללא שכר תוך הבטחה לתשלומו ולהעסקה בעתיד בעסק אחר, יש בהם כדי להוות עילה להרמת מסך”. לנוכח הראיות שהוצגו, השופט קבע שהנתבע אכן עשה זאת.
כך למשל, התובעת הציגה מייל ששלחה למנהלה בעניין המשכורת באותה תקופה, ובתגובה כתב האחרון: “מחר אני ב”ה בבנק ואוכל לעשות העברה של המשכורות”.
כעבור חודשיים, כשראתה שאין התקדמות בנושא, שלחה התובעת מייל נוסף בו כתבה שהיא עם מינוס גדול בבנק והלוואה שחייבת לכסות, והמצב כבר בלתי נסבל. בתגובה השיב המנהל: “אני טרוד בלהשיג את הכסף. פורים שמח”.
בהעדר ראיות תומכות, השופט דחה את גרסת המנהל כי התריע בפני העובדת בזמן אמת שלא יוכל לשלם לה שכר.
השופט סיכם כי התנהלות הנתבע נטעה בעובדת תקווה כוזבת שבקרוב היא תקבל את שכרה, תקווה שעל בסיסה המשיכה לעבוד בחברה. המנהל, כך השופט, אינו יכול ליהנות מההפרדה בינו לבין החברה שעה שלקח בחשבון כי תקוות העובדת עשויה להתבדות.
לפיכך נקבע שעל המנהל לשלם אישית לעובדת את שכרה ויתר זכויותיה הסוציאליות שלא שולמו, בסך כ-116,000 שקל. בנוסף הוא חויב לשאת בהוצאות ושכ”ט עו”ד העובדת בסך 11,000 שקל.
- ב”כ העובדת: עו”ד אברהם בר אור
- ב”כ המנהל והחברה: עו”ד יעקב פינקוביץ
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
זינר נ’ שטרית ואח’
