האיש נפגש עם חבר שלא עובד עמו במסעדה הסמוכה למקום עבודתו. הוא החליק ונפגע בברך. ביטוח לאומי סירב להכיר בכך שהאירוע היה חלק מיום העבודה, אך בית הדין קבע שזו תאונת עבודה
השופט אלעד שביון הכריע לאחרונה במחלוקת בין עובד הייטק לבין ביטוח לאומי בנוגע לשאלה האם תאונה שאירעה לפני כארבע שנים מהווה תאונת עבודה. העובד יצא לאכול צהריים מחוץ למשרדי החברה, יחד עם חבר. הוא החליק ונפגע בברכו. ליציאה לא היה תיעוד בדו”ח הנוכחות אך השופט קיבל את גרסת העובד שלפיה בהייטק נהוג לצאת לאכול במסעדות סמוכות מבלי להחתים כרטיס, וקבע שמדובר בתאונת עבודה.
התובע, יליד 1979, עבד כמהנדס בדיקות תוכנה בחברת ההייטק “רד בנד” באזור התעשייה בהוד השרון.
הוא סיפר שביולי 2019 יצא להפסקת צהריים עם ידיד שאינו עובד עמו. הם הגיעו למתחם שרונים שנמצא מרחק נסיעה קצר ממשרדי החברה. כשעברו ליד אחת המסעדות הוא החליק על שלולית מים שהייתה על המדרכה עקב השקיית אדניות.
הוא הדגיש כי בהתאם לאופי העבודה בתחום ההייטק עובדים זכאים לצאת לארוחת צהריים מבלי להחתים כרטיס. כמו כן, המעסיק לא נהג לספק ארוחות במקום העבודה, דבר שאילץ את העובדים לצאת לאכול בחוץ את ארוחת הצהריים.
ביטוח לאומי טען מנגד כי התובע לא הוכיח את התאונה. לטענת המוסד, לא הוכח שהמעסיק היה מודע ליציאת העובד למסעדה ושזה המקום בו הוא סועד בדרך כלל במהלך עבודתו. זאת ועוד, התובע לא הודיע למעסיק על האירוע בזמן אמת, אלא רק לאחר סיום עבודתו ולמעלה משנה ממועד התאונה. לשיטת הביטוח הלאומי, היציאה לארוחה עם חברו של התובע לא הייתה שגרתית ונעשתה מחוץ למסגרת העבודה.
סיכוני הדרך
השופט אלעד שביון מבית הדין לעבודה בתל אביב הבהיר כי תאונה נחשבת כתאונת עבודה גם אם התרחשה בהפסקה שנקבעה ברשות המעסיק, שאינה עולה על 3 שעות, במקום שבו העובדים סועדים או בדרך אליו וממנו.
עוד הדגיש השופט כי ככל שמטרת העובד ביציאתו לדרך היתה מטרה עצמאית ונפרדת, שלא במסגרת יום העבודה, התאונה לא תיחשב כתאונת עבודה.
השופט ציין שבהתאם למציאות בימינו, שבה רווחת התופעה שבה המעסיק מסדיר אפשרויות אכילה מחוץ למקום העבודה במסעדות מגוונות שאינן קבועות, הרי שאין חובה במקום אכילה קבוע ומוגדר כדי להיכנס בגדרי הסעיף.
הוא הוסיף שאמנם דו”ח הנוכחות של יום האירוע לא מעיד על יציאתו של התובע לארוחת צהריים, אך הוא סיפק הסברים לעניין. כך, התובע העיד שבתחום ההייטק לא מעדכנים על יציאה מהעבודה לארוחת צהריים, ושבמקום העבודה בו עבד לא מחתימים את כרטיס הנוכחות בעת ההיעדרות.
בנסיבות אלו קבע השופט כי התאונה אירעה בדרכו של העובד לאכול ארוחת צהריים במסעדה ועקב סיכוני הדרך. “עולה מעדות התובע שהוא אכל ארוחת צהריים במתחם בו אירעה התאונה פעם או פעמיים בשבוע במשך השנתיים בהן עבד בחברה”, כתב.
עוד הודגש בהחלטה כי התאונה אירעה במסגרת הפסקת הצהריים שאינה עולה על 3 שעות ובידיעת המעסיק.
בסופו של דבר מינה השופט מומחה רפואי כדי שיבחן את הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי בעבודה לבין הפגיעה בברך שמאל של התובע.
- ב”כ התובע: עו”ד ש. מוגילנר
- ב”כ הנתבע: עו”ד רועי הררי
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
פלוני נ׳ ביטוח לאומי
