זה בילוי, לא עבודה: מעסיקה תשלם לברמנים על שעות נוספות

שלושה צעירים שהועסקו כברמנים באירועים טענו שעבדו שעות ארוכות אך קיבלו תשלום יומי גלובלי. הם יפוצו בעשרות ומאות אלפי שקלים

בבית הדין לעבודה בתל אביב התקבלה לאחרונה תביעה שהגישו שלושה עובדים לשעבר בחברת “ספיריט בר”. התובעים הועסקו כברמנים באירועים של החברה במשמרות שעליהן שולם שכר גלובלי של כ-500 שקל. החברה טענה שמדובר בשכר טוב לצעירים אחרי צבא, מה שהוגדר על ידי השופט כגישה פטרנליסטית. התובעים הוכיחו שהיו משמרות שבהן עבדו 20 שעות ואף יותר והחברה חויבה בפיצויים בסכום כולל של כ-527,000 שקל.

החברה מפעילה שירותי בר משקאות באירועים שונים. התובעים הועסקו בחברה בתקופות שונות. התובע הראשון הועסק בין השנים 2015-2019, התובע השני בין השנים 2017-2019 והשלישי בין השנים 2018-2019.

הם סיפרו כי לא קיבלו הודעה על תנאי ההעסקה וסוכם כי יהיו זכאים ל-450 שקל למשמרת, סכום שבהמשך הועלה ל-550 שקל. לדבריהם, בחלק מהמשמרות הם עבדו למעלה מ-9 שעות ואף 25 שעות רצופות, אך עדיין קיבלו את התשלום הגלובלי מבלי שהנתבעת שילמה להם גמול שעות נוספות.

אחד התובעים סיפר כי נסע עם עובדים נוספים לתאילנד ועבד מבוקר עד ערב תמורת 2,000 שקל בלבד עבור כל הימים.

המעסיקה טענה כי שכר התובעים היה כפול משכר המינימום והכיל בתוכו את כל רכיבי השכר. היא הוסיפה כי תנאי השכר של העובדים היו ידועים להם מראש וכי מדובר בבני 20 “הרואים בעבודה בילוי והשלמת הכנסה”.

עוד לטענתה, אין לה יכולת לפקח על שעות העבודה והמנוחה של העובדים בשטח שכן לא מדובר בעבודה רצופה על פני כל האירוע. היא ציינה ביחס לאחד התובעים שהוא נצפה “שותה אלכוהול במהלך אירוע, רוקד ומצטלם לסרטונים”.

25 שעות ברציפות

סגנית נשיאת בית הדין לעבודה בתל אביב, השופטת אריאלה גילצר-כץ קיבלה את התביעה. היא כתבה שעדות התובעים הייתה מהימנה. כמו כן קבעה השופטת שהתובעים הוכיחו כי עבדו שעות רבות וברציפות גם על פני 25 שעות.

היא הוסיפה כי ברוב תקופת העבודה החברה לא ערכה דו”חות נוכחות והיה עליהם לשמור את התיעוד מזמן אמת של המשמרות והשעות של העובדים. זאת ועוד, גם לא ניתן לקבוע כי מדובר במשרה שאינה ניתנת לפיקוח שכן בפועל נעשה פיקוח על עבודת התובעים.

השופטת ציינה כי העובדים נשלחו לחו”ל בנובמבר 2018 למשך 7 ימים וקיבלו סך של 2,000 שקל בעבור על כל ימי העבודה. כמו כן, הם צירפו מסרונים רבים המוכיחים העסקה של מעבר ל-8-9 שעות במשמרת. כך למשל, התובע הראשון עבד בתל אביב ומשם נסע לעבודה בירושלים ומשם לעבודה באילת, כולל נסיעות ליליות. היא ציינה גם אירוע מאפריל 2018 שכלל עבודה מ-9:00 בבוקר ונמשך עד 2:15 לפנות בוקר.

בשל היעדר הרישום פסקה השופטת כי התובעים זכאים לגמול על בסיס 40 שעות נוספות בחודש. בהתאם לכך, לתובע הראשון נפסקו בגין שעות נוספות 120,000 שקל, לשני 88,000 שקל ולשלישי 27,500 שקל.

בנוסף זכו התובעים בפיצוי על רכיבי תביעה אחרים כמו פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה ושעות עבודה בשבת וחג.

בסך הכל, בתוספת שכ”ט עו”ד והוצאות, הנתבעת חויבה לשלם לתובע הראשון סך של 296,787 שקל; לתובע השני 177,898 שקל; ולשלישי 52,300 שקל.

• ב”כ התובעים: עו”ד משה בן דרור
• ב”כ הנתבעים: עו”ד זוהר שם-טוב

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין