אחרי שבע שנות עבודה גילתה חברה כי מנהלת הכספים שלה דיווחה על שעות עבודה פיקטיביות. בית הדין קיבל תביעה שהגישה החברה נגד העובדת וחייב אותה להשיב את הסכומים ששולמו ביתר
השופטת דגית ויסמן מבית הדין לעבודה בתל אביב קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה חברה נגד עובדת שלה לשעבר. בעקבות ייעוץ ארגוני שקיבלה החברה היא גילתה שהנתבעת דיווחה לאורך שנים על שעות עבודה פיקטיביות. בעקבות הגילוי החברה פיטרה את העובדת ותבעה ממנה להשיב את הכספים. השופטת קיבלה את גרסת החברה תוך שדחתה את טענות העובדת כי מדובר בדיווחי אמת.
החברה בה הועסקה העובדת עוסקת בעריכת פטנטים ורישומם. העובדת החלה את עבודתה בחברה באוקטובר 2010 בתפקיד מנהלת כספים, במשרה חלקית. בחוזה העבודה נקבע שהעובדת תעבוד 37.5 שעות בשבוע (83% משרה).
החברה פנתה לייעוץ בנושא הליכי עבודה אצלה והיועצת בדקה גם את נושא שכר העובדים. במהלך הבדיקה נבדקו גם נתוני השכר של העובדת, והתגלה פער בין דוחות הנוכחות לבין מספר השעות הנוספות בתלוש השכר של העובדת.
בספטמבר 2017 העובדת נקראה לשיחת בירור והוצגו לה ממצאי החקירה בנוגע לדיווחי שעות עבודה מופרזים ושעות בהן העובדת לא עבדה, דיווחים בדבר עבודה מהבית בזמן שהמחשב של העובדת לא היה מחובר לרשת של העבודה וכן טענות לגבי גובה החזר הוצאות הנסיעה ששולמו לעובדת. בהמשך היא הושעתה מעבודתה והוזמנה לשימוע. העובדת פוטרה במהלך אותו חודש.
בתביעה שהגישה החברה נגד העובדת היא דרשה את השבת השכר ששולם כנגד דיווח פיקטיבי של שעות עבודה (לרבות עבודה מהבית ושעות נוספות) והשבת סכומים ששולמו לעובדת בגין החזר הוצאות נסיעה.
העובדת טענה מצידה כי הדיווחים היו אמת ושיקפו את מציאות התפקיד שלה, שהצריך עבודה בשעות רבות ביממה. להוכחת גרסתה היא הציגה מסרונים שנשלחו אליה מהמעסיקה לאחר שעות העבודה.
מספר תיקונים לא סביר
השופטת דגית ויסמן קבעה שהעובדת אכן מעלה באמון שניתן בה וקיבלה שכר מבלי שעבדה בשעות עליהן דיווחה.
השופטת כתבה שהחברה הציגה דוגמאות רבות בהן הדיווח היה דיווח שאינו אמת. כך למשל, בדוחות נוכחות רבים מאוד מופיעה כוכבית לצד שעת היציאה או שעת הכניסה (או שתיהן), המעידה על תיקונים ידניים של הדיווח. אין חולק כי התיקונים בוצעו על ידי העובדת, שהיתה אמונה על נושא זה ביחס לכלל העובדים בחברה. “מספר התיקונים אינו סביר בכל קנה מידה”, כתבה השופטת.
השופטת הוסיפה כי התגלו דיווחים על עבודה בימים שדווחו כימי חופשה או מחלה. בנוסף – למרות שהעובדת לא מילאה את מכסת השעות שהיתה אמורה למלא כמשרה חלקית רגילה, היא דיווחה על עבודה בשעות נוספות.
“ניתן היה להתרשם כי העובדת הוסיפה בדיווח שלה שעות עבודה, גם אם לא תאמו בהכרח עבודה בפועל, אלא על סמך הערכה כללית שלה לפיה היא מקדישה שעות רבות לעבודה”, נכתב בפסק הדין.
בנוגע לראיות שהציגה העובדת השופטת הדגישה כי לפי הפסיקה לא ניתן לקבוע באופן גורף שכל חלופת תכתובות בענייני עבודה, הנעשית מחוץ לשעות עבודה, תצדיק בהכרח הכרה במסגרת הזמן במהלכה הוחלפו תכתובות אלה כזמן עבודה המזכה בתשלום.
“החברה שגתה בכך שלא בדקה את דיווחיה של העובדת…מאידך גיסא, העובדת ניצלה את האמון הרב שניתן בה ודיווחה דיווחי שעות עבודה שאינם משקפים את עבודתה בפועל, וזאת לאורך תקופה ממושכת”, כתבה השופטת.
בסיכומו של דבר השופטת חייבה את העובדת להחזיר לחברה 222,682 שקל.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב”כ התובעת: עו”ד נקדימון, עו”ד ברוך
- ב”כ הנתבעת: עו”ד לחמני, עו”ד אמזלג
פאולינה בן עמי בע״מ נ׳ רויטל בן סדון
