דיני עבודה

“את צריכה למצוא סידור לילד”: פוטרה בחזרתה מחופשת לידה ותבעה פיצוי

התביעה נדחתה לאחר שהתברר כי פיטורי האם הטרייה ממכון האסתטיקה נבעו מחשד שמסרה דיווחי נוכחות כוזבים, כך שלא מדובר בהפליה על בסיס הורות

עובדת ותיקה ב”קר שרותי רפואה” אשר פוטרה לאחר לידת בנה לא תפוצה על הפליה – כך קבע לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. עבודת התובעת במכון האסתטיקה והלייזר הידוע הגיעה לסיומה לאחר כעשר שנות עבודה, כאשר לטענתה הסיבה לכך נעוצה בהיותה אם טרייה לתינוק. לאחר שבחנה את הראיות קבעה השופטת סאוסן אלקאסם כי הנתבעת פיטרה את העובדת מטעמים ענייניים, והתביעה נדחתה.

התובעת החלה לעבוד בחברה הנתבעת בינואר 2010, תחילה כמטפלת וטכנאית לייזר ובהמשך כאחראית הדרכות בסניפי הנתבעת בצפון. במהלך 2018 היא יצאה לחופשת לידה לרגל הולדת בנה. היא שבה לעבודה כעבור שנה, אלא שחודשיים לאחר מכן – בתום התקופה המוגנת על פי חוק – היא זומנה לשימוע. לנוכח הודעת התובעת על מחלה ממושכת השימוע נדחה והיא פוטרה לבסוף בחלוף ארבעה חודשים נוספים.

במרץ 2021 הוגשה התביעה לבית הדין, במסגרתה טענה התובעת כי פוטרה מכיוון שהפכה לאימא ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לדבריה, הנתבעת חיפשה דרך להפטר ממנה כאשר ההחלטה לפטרה התקבלה כבר במהלך חופשת הלידה.

לטענתה השימוע היה דורסני, התנהל כחקירה משטרתית והיא פוטרה פחות מיממה לאחריו. התובעת טענה שהוכיחה כי פוטרה מחמת הורות ועל כן הנתבעת נדרשת לפצותה.

הנתבעת התכחשה לגרסה שהציגה העובדת. לדבריה, הפיטורים לא קשורים להיותה אמא אלא לאופן התנהלותה ולמשבר האמון שנוצר בין העובדת לבין החברה. לעניין השימוע טענה הנתבעת כי הוא נערך כדין ולאחר שהתובעת ניצלה את מלוא ימי המחלה.

לשיטת הנתבעת, הנטל להוכחת פיטורים בלתי חוקיים לא עבר אליה ויש לדחות את התביעה.

פער של שבוע

השופטת אלקאסם ציינה כי התרשמה שזימון התובעת לשימוע היה מטעמים ענייניים ובשל חשד מצד המעסיקה לדיווחי נוכחות בעייתיים. לאור זאת, כתבה, התובעת לא הוכיחה את טענתה להפליה אסורה על בסיס הורות.

השופטת הסבירה כי חודש לאחר חזרת התובעת לעבודתה נמצאו אי התאמות בדיווחי הנוכחות. כך, בעוד שבדו”ח שהועבר מחשבת השכר של החברה נמצא שהתובעת עבדה 19 ימים באותו חודש, בדיווחיה הידניים של התובעת בחודש זה נרשם שעבדה 26 ימים.

“היינו, יש פער של שבעה ימים בין הדוחות”, כתבה השופטת. היא נימקה כי מכלול הראיות מראה כי הטענות כלפי התובעת לא הועלו במחי יד וכתירוץ לפטרה בסיום התקופה המוגנת בהיותה אם, אלא מדובר בחשדות מבוססים לדיווחי שעות כוזבים מצדה.

השופטת הוסיפה שעצם סמיכות הזמנים שבין תום התקופה המוגנת בחוק לפיטורי אישה שילדה לבין זימון התובעת לשימוע אינה מלמדת על פיטורים מחמת הורות.

היא ציינה אמנם שבשיחות שניהלו התובעת ונציגי הנתבעת באותה תקופה אכן היו אמירות הנוגעות לקושי שניצב לפניה כאם טרייה עם תינוק בבית. כך למשל, באחת השיחות המנהלת של התובעת אמרה לה “את צריכה למצוא סידור של מי שיהיה עם הילד”.

עם זאת, השופטת הדגישה שהתובעת היא זו שהעלתה במהלך השיחות את נושא שילוב ההורות והעבודה, ואין לזקוף את האמירות לחובת המעסיקה.

בנסיבות אלה קבעה השופטת שהתובעת לא הוכיחה שהפיטורים היו בניגוד לחוק. התביעה נדחתה והתובעת חויבה ב-6,000 שקל הוצאות.

  • ב”כ התובעת: עו”ד זיו זייטלבך
  • ב”כ הנתבע: עו”ד נועה מנחמוב
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

לרנר נ’ קר שרותי רפואה בע”מ

על הכותב

אדמית בכר, עו

אדמית בכר, עו"ד

עוסקת בדיני עבודה

הכותבת לא ייצגה בתיק.

באדיבות: אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il