50,000 ש’ לעובדת זרה שפוטרה מ’ארטא’ בהריון

לטענתה, היא פוטרה שלא כדין בהיותה בהריון. בנוסף לפיצויים לפי חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה היא תבעה פיצוי בגין זכויות סוציאליות.

התובעת סיפרה שבסמוך לסיום העסקתה התבקשה על ידי מנכ”ל ארטא להרים משקל כבד. לאחר שבן זוגה שעבד יחד עמה ציין שהיא לא יכולה להרים משא כבד מפני שהיא בהריון, אמר לה המנכ”ל שלא תתייצב יותר לעבודה.

היא ציינה שפנתה לעמותת קו לעובד ששלחה לנתבעות מכתב דרישה להשבתה לעבודה אך לא התקבל מהן כל מענה.

ארטא טענה בתגובה כי בינה לבין התובעת לא התקיימו יחסי עבודה. היא הוסיפה שהצבתה של התובעת לעבודה בארטא הסתיימה בעקבות סיום ההתקשרות מול חברת כוח האדם, והדבר לא קשור להריון. לטענת ארטא, היא גילתה לראשונה על פיטורי התובעת לאחר קריאת כתב התביעה.

חברת כוח האדם טענה כי חוק עבודת נשים לא חל עובדים זרים. לטענתה, היא כלל לא ידעה שארטא פיטרה את התובעת ואף לא ידעה שהתובעת הייתה בהריון בעת פיטוריה. עוד לטענתה, לאחר שהתברר שהתובעת בהריון היא הציעה לה מקום עבודה אחר אך התובעת סירבה.

לא הוצעה עבודה חלופית

השופטת אופירה דגן-טוכמכר מבית הדין לעבודה בתל אביב הבהירה שחוק עבודת נשים מטיל אחריות משותפת על קבלן כוח אדם ועל המעסיק בפועל, בכל הקשור לפיטורי עובדת בניגוד להוראות החוק.

השופטת קבעה שמחומר הראיות עלה שהנתבעות ידעו על הריונה של התובעת בסמוך למועד פיטוריה, אך לא פנו לקבלת היתר. היא דחתה מחוסר הוכחה את גרסת חברת כוח האדם שלפיה הוצעה לתובעת עבודה חלופית.

ארטא חויבה לפצות את התובעת על אובדן השכר בתקופה המוגנת, סך של 20,000 שקל, בתוספת פיצוי של 5,000 שקל על הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, 2,638 שקל על הפסד ימי הבראה ו-6,181 שקל על הפסד הפקדות לפיקדון עובדים זרים.

באשר לחברת כוח האדם קבעה השופטת כי פיטורי התובעת לא היו קשורים להריונה ונבעו מסיום היחסים בין ארטא לבין החברה. בגין הפרת חוק עבודת נשים (באי קבלת היתר לפיטורים) פסקה השופטת פיצוי של 5,000 שקל על עגמת נפש. עוד חויבה החברה בפיצוי של 3,585 שקל עבור חלף הודעה מוקדמת ו-4,000 שקל בגין היעדר שימוע.

הנתבעות חויבו בהוצאות ושכ”ט עו”ד בסך 5,000 שקל.

• ב”כ התובעת: עו”ד ל. סגל
• ב”כ ארטא: עו”ד ק. שמעון
• ב”כ מילר: עו”ד ש. מסיקה

פלונית נ׳ ארטא אומנות ודפוס ואח׳