הביטוח הלאומי (להלן: ב”ל) פרסם הוראות חדשות בעניין נסיבות בהן תופעלנה הוראות סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק), כנגד מעסיקים שלא נרשמו במועד או פגרו בתשלום דמי ביטוח בעד עובדיהם, ואשר לעובד שלהם ארע אירוע ביטוחי. להלן עיקרי החוזר:
רקע חוקי
- הוראות סעיף 369 לחוק בנוסחו העדכני מיום 1.7.2017 קובעות את אחריות המעסיק לשיפוי הב”ל בסכום השווה לגמלאות בכסף או בעין, ששילם ב”ל, או שהוא עתיד לשלמן, שניתנו לזכאי לגמלה – במצבים בהם לא נרשם מעסיק, או לא דיווח על העסקת עובד, או לא שילם דמי הביטוח במועד, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים, קרה מקרה המזכה את העובד בגמלה.
- הוראות תקנה 12 לתקנות הב”ל (רישום), התשכ”ג – 1963 קובעות כי מעסיק חייב ברישום בב”ל תוך שבועיים מיום היותו לראשונה מעסיק.
- סעיף 353 לחוק מחייב מעסיק בתשלום דמי ביטוח בגין העסקת עובד ביום ה- 15 בחודש שלאחר חודש ההעסקה (או במועד מאוחר יותר לפי הסעיף).
הגדרות חשובות מתוך החוזר
“עובד” – עובד שהגיש, או שבגינו הוגשה תביעה לגמלה.
“מעסיק”- מעסיק לפי חוק הביטוח הלאומי, לרבות מי שהיה מעסיק ולרבות מעסיק במשק בית.
“יום העילה” –
לעניין דמי פגיעה – קצבת נכות מעבודה או תלויים, יום הפגיעה.
לעניין קצבת אזרח ותיק/זקנה, דמי לידה, גמלה לשמירת הריון ודמי אבטלה – יום תחילת הזכאות.
לעניין קצבת שאירים – יום הפטירה.
והכל על כל מקרה המזכה בגמלה שקרה ביום 1.7.2017 ואילך.
עיקר הנסיבות בהן תופעלנה הוראות סעיף 369
- מעסיק שלא היה רשום בב”ל ביום העילה או שלא דיווח על העסקת עובד ביום העילה, או שלא שילם דמי ביטוח ולא סילק את הפיגורים במועד האמור.
- מעסיק שהיה רשום בב”ל, אולם עפ”י הודעתו בדבר אי העסקת עובדים, נסגר תיק הניכויים, אך התברר כי העסיק בפועל את העובד ביום העילה.
- מעסיק שהגיש דוחות אי העסקה, לתקופה שבה העסיק בפועל את העובד ביום העילה.
- מעסיק רשום, שהעסיק עובדים, אולם דיווח ושילם דמי ביטוח רק עבור חלק מהעובדים ביום העילה, ולא דיווח ולא שילם את דמי הביטוח במועד בגין העסקת העובד.
- מעסיק שלא דיווח על חלק מרכיבי שכרו של העובד, כפי שהתגלה בביקורת ניכויים או בעקבות תביעה לגמלה של העובד, ושולמה לעובד תוספת לגמלה בעד רכיבי השכר האלה.
הביטוח הלאומי פרסם בחוזר, שהעובדה שהמעסיק עונה על אחת החלופות המאפשרות את החיוב לפי סעיף 369 בחוק, יכולה לעלות אגב תביעה של עובד, או ביקורת ניכויים אצל המעסיק, או בכל דרך אחרת במסגרת הפעילות השוטפת של הב”ל.
תקופת הפרה מינימלית, שתגרום לחיוב המעסיק
בלוח י”א1, לחוק נקבעה תקופה מינימלית של 30 ימי הפרה שרק ממנה ואילך ניתן לראות באי רישום או אי תשלום של דמי ביטוח כהפרה שמאפשרת לב”ל לחייב את המעסיק בתשלום.
דוגמאות לאירועי פגיעת עובד ואפשרות הב”ל להיפרע מן המעסיק:
- עובד החל לעבוד אצל מעסיק ב- 1.7.2022. העובד נפגע בעבודה ב- 16.7.2022.
המעסיק לא היה רשום ולא דיווח עבור העובד ביום הפגיעה (יום העילה).
במקרה זה לא קיימת הפרה לפי סעיף 369 – שכן לא עברו 30 ימים מהיום בו חלה חובה על המעסיק לדווח על העובד לב”ל.
-
- ככל שאותו עובד נפגע בעבודה ב- 1.10.2022.
המעסיק כבר היה רשום בב”ל אך לא דיווח ולא שילם על עובד זה כלל.
במקרה זה קיימת הפרה לפי סעיף 369 :
המועד תשלום דמי הביטוח החוקי לשכר יולי היה 15.8.2022, ועברו עוד 30 ימים, ודמי הביטוח האמורים טרם שולמו.
חיוב המעסיק בשיפוי כפונקציה של משך ההפרה (לוח י”א 1 לחוק):
החיוב מוגבל בכל אחת מהחלופות הבאות, לפי הסכומים בטבלה שבלוח י”א1, לפי משך ההפרה, ולא יותר מסכום הגמלאות בכסף ששילם הב”ל או עתיד לשלם לעובד:
אי רישום או אי תשלום, לתקופה:
-
- העולה על 30 ימים ועד 6 חודשים. המעסיק יחויב בסכום של עד 5 פעמים השכר הממוצע (השכר הממוצע – 11,870 ₪ – 2023).
- מעל 6 חודשים ועד 12 חודשים. המעסיק יחויב בסכום של עד 10 פעמים השכר הממוצע.
- מעל 12 חודשים – המעסיק יחויב בסכום של עד 20 פעמים השכר הממוצע.
לסיכום: ככל שיותר לנו להמליץ: הסיכון, ולו הקלוש שיארע אירוע ביטוח לעובד שאינו מדווח או שאינו מבוטח על מלוא שכרו, הוא בגדר “אין הצר שווה בנזק המלך” (מגילת אסתר).
