אישה שעבדה במתן טיפולים בספא במשך כ-12 שנה במעמד של עצמאית זכתה בתביעה שהגישה נגד החברה ותקבל זכויות סוציאליות בסך של כ-130,000 שקל
האם התקיימו יחסי עובד מעסיק בין אישה שהועסקה כמעסה ומטפלת לבין “כולה”- ספא לנשים בנמל תל אביב? זו השאלה לה נדרש בית הדין לעבודה בתל אביב. השופט דורון יפת קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי לפי המבחן המעורב הכף נוטה להכרה ביחסי עבודה בין הצדדים. בין היתר נקבע כי התובעת הייתה כפופה למנהלי הספא ונדרשה לבצע את העבודה באופן אישי.
התובעת נקלטה ל”כולה” כמטפלת-מעסה בשנת 2008, בגיל 58 בסמוך לסיום לימודיה בתחום. היא הועסקה במקום עד שנת 2020.
בהסכם בין הצדדים נכתב כי מדובר בהתקשרות למתן שירותי קבלן עצמאי וכי לא יתקיימו יחסי עובד ומעביד בין החברה לבין התובעת.
כנגד חשבוניות שמסרה התובעת ל”כולה” היא קיבלה בחודש העוקב לעבודתה תשלום בגין מספר הטיפולים שביצעה.
לטענת התובעת, חרף האמור בהסכם בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק, שכן היא עומדת במלוא המבחנים שנתגבשו בפסיקת בתי הדין לעבודה.
לטענת הנתבעת, התובעת מבקשת בחוסר תום לב לסחוט ממנה כספים שלא כדין. לדבריה, התובעת מעולם לא היתה עובדת של “כולה”, אלא סיפקה שירותים, בהתאם להסכם כקבלן עצמאי וזאת בנוסף לעסק שניהלה בביתה או מחוץ לביתה. היא הדגישה שהתובעת יזמה את מתכונת ההתקשרות ויש לדחות את התביעה.
היקף משמעותי
השופט דורון יפת מבית הדין לעבודה בתל אביב קבע שהכף נוטה להכרה ביחסי עבודה בין התובעת לבין הנתבעת.
באשר לפן החיובי של מבחן ההשתלבות ציין השופט כי ליבת עיסוקה של “כולה” במתן עיסויים וטיפולים. עבודת התובעת הייתה חלק מהפעילות המרכזית, הרגילה והחיונית לתפעול המקום, והיוותה חלק אינטגרלי ממערך הארגוני של הספא.
שנית, עבודתה של התובעת בספא לאורך תקופת העסקתה הייתה בהיקף משמעותי יחסי. למעשה, התובעת פיתחה תלות כלכלית ב”כולה” והיתה תלויה בהכנסתה משם.
השופט הוסיף שאמנם התובעת לא עבדה במתכונת קבועה, אלא בהיקף טיפולים אשר נע בין שניים לבין חמישה טיפולים ביום. ואולם, היקף משרה נמוך אינו מאיין בהכרח הכרה ביחסי עובד- מעסיק. הוא הדגיש בהקשר זה כי מתכונת ההעסקה הייתה רציפה: ״עיון ב-254 חשבוניות..מגלה, כי אין בעיית רצף בחשבוניות המס בהיבט הכרונולוגי החודשי״.
עוד ציין השופט כי “כולה” פיקחה על עבודתה הסדירה של התובעת ולא היה באפשרות האחרונה לקבוע מסגרת שעות טיפולים שונה, אלא במסגרת השעות של הספא בלבד, ובכפוף לזמינות ולבקשות הלקוחות.
כמו כן, ב-2012 קיבלה התובעת “תעודת עובדת מצטיינת” כך שבהחלט ניתן לראותה כמי שהשתלבה במערך הארגוני של מטפלות הספא.
״הרושם הוא שמתכונת ההעסקה נכפתה על התובעת״, סיכם השופט.
הנתבעת חויבה לפצות את התובעת בסך של 69,225 עבור פיצויי פיטורים, 29,221 עבור הפרשות לפנסיה, 6,448 עבור ימי חופשה, 6,483 שקל כדמי הבראה ו-12,538 שקל הוצאות נסיעה.
עוד חויבה הנתבעת בהוצאות בסך 7,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו”ד טליה רג’ואן
- ב״כ הנתבעת: עו”ד מיטל ואקנין גולד
פסקי דין קשורים
- פלונית נ׳ כולה לנשים בלבד בע״מ
