העובדת הועברה לתפקיד מנהלתי לאחר 15 שנות עבודה כספרנית ולבסוף פוטרה על רקע אי שביעות רצון מתפקודה. היא תבעה 850,000 שקל אך בית הדין קבע שהפיטורים נעשו כדין
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה לאחרונה תביעת ענק שהגישה ספרנית לשעבר בשירותי בריאות כללית כנגד הקופה. לטענת התובעת, “כללית” הפרה ביחס אליה חוקי עבודה רבים, ובין היתר פיטרה אותה בזמן מחלה וללא שימוע, לא ביצעה עבורה התאמות לנוכח מגבלותה, התעמרה בה והשפילה אותה. ואולם, השופט טל גולן דחה את טענותיה אחת לאחת וקבע שכללית התנהלה באופן תקין.
התובעת (62) החלה לעבוד בכללית בשנת 1999 כספרנית בחצי משרה. בשלהי 2014 היא קיבלה הודעה שלפיה הספרייה שבה היא עובדת עומדת להיסגר ולכן הוחלט להעבירה לתפקיד של פקידה במחלקה לרפואה תעסוקתית.
התובעת, שכנראה הייתה רגילה לשקט בספרייה, החלה לחוות מתחים בתפקידה החדש. לדברי הכללית, התובעת לא מילאה כראוי אפילו משימות פשוטות ביותר כמו סריקת מסמכים.
על רקע חוסר שביעות הרצון ממנה, וכשהיא בתפקיד חודשים ספורים בלבד, התובעת הושעתה בשלב מסוים מהעבודה. בהמשך היא זומנה לשימוע ובדצמבר 2015 התקבלה ההחלטה הסופית על פיטוריה.
במרץ 2020 היא הגישה את התביעה לבית הדין ובה טענה שלל טענות כנגד הכללית. בין היתר היא סיפרה כי במועד פיטוריה שהתה בחופשת מחלה, כך שפיטוריה נעשו בניגוד לחוק.
היא הוסיפה בין היתר כי סבלה מהתעמרות והתנכלות תעסוקתית, כשלטענתה הנתבעת פגעה בה והשפילה אותה. עוד לדבריה, בתקופת העבודה הרלוונטית החלה לסבול מכאבים שונים בגוף באופן שחייב את הנתבעת לערוך עבורה התאמות, דבר שלא נעשה.
שקלול עילות התביעה הביא אותה לסכום עתק של 850,713 שקל.
הנתבעת טענה בתגובה שלא נפל כל רבב בהעסקת התובעת ובסיומה. לטענתה, התפקיד הפקידותי אליו הועברה התובעת “נתפר” במיוחד עבורה מתוך רצון שלא לגרום לפיטוריה, אלא שהתובעת לא השתלבה כראוי בתפקיד החדש. תפקודה המקצועי היה נמוך והתנהגותה כלפי עובדים אחרים הייתה תוקפנית. בנסיבות אלה היא נאלצה לפטר אותה, והפיטורים נעשו כדין לאחר עריכת שימוע.
תפקיד פשוט וקל
השופט גולן ציין בראשית פסק דינו כי גרסת התובעת במקרה זה מושתתת על עדותה היחידה. היא אמנם זימנה לעדות שלוש עובדות נוספות, אך אלה לא סייעו לגרסתה. קבלת עדות יחיד, הסביר השופט, דורשת משנה זהירות והנמקה מפורטת.
בתוך כך השופט ציין שהתובעת גמגמה פעמים רבות בעדותה, חזרה 36 פעמים על הביטוי “לא זוכרת” ו-11 פעמים אמרה “לא יודעת”, כך שגם עדותה היחידה הייתה מעורערת.
לגופו של עניין נימק השופט כי אין ממש בטענת התובעת לפיה פוטרה ללא שימוע. התובעת קיבלה מכתבים ארוכים ומפורטים הן בנוגע לזימון לשימוע והן בנוגע לסיום ההעסקה. בהתחשב בהליך הפיטורים התקין שנעשה “אין ולא ניתן למצוא כל פגם ופסול בפיטורי התובעת”, כתב.
גם הטענה בנוגע להתעמרות נדחתה. השופט ציין כי אדרבה, הנתבעת נהגה בצורה ראויה ומתחשבת כלפי התובעת כשתפרה תפקיד במיוחד עבורה חלף פיטוריה. מדובר בתפקיד פשוט וקל שלא דורש הכשרה מיוחדת, ולמרות זאת התובעת כשלה בביצועו.
ביחס לטענת הפיטורים בזמן מחלה, השופט קבע כי במועד הפיטורים התובעת לא הייתה חולה, ואישורי המחלה שהוצגו הונפקו על ידה רק בדיעבד, כך שהנתבעת הייתה רשאית לפטר אותה במועד שבו פוטרה.
התביעה נדחתה כאמור והתובעת חויבה ב-5,000 שקל הוצאות.
- ב”כ התובעת: עו”ד יעקב שניטמן ועו”ד מיכל ארז
- ב”כ הנתבעת: עו”ד סשה בוגטירוב ועו”ד מיכל גריידי
- וולושין נ’ שירותי בריאות כללית
