סוכן מכירות בענף מוצרי החשמל טען שהחברה הפלתה אותו לרעה כשפיטרה אותו אחרי 37 שנות עבודה והשאירה צעירים ממנו לעבוד. בית הדין לעבודה דחה את טענת החברה שהוא היה פחות יעיל מהם. הפיצוי: 100,000 שקל
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה שהגיש סוכן מכירות בתחום החשמל נגד מי שהייתה מעסיקתו במשך 36 שנה, חברת “סמ-ליין”. לטענתו לא הייתה כל סיבה לפיטוריו לפני כשנתיים, והם נעשו רק לנוכח גילו המתקדם. השופטת אסנת רובוביץ ברכש קיבלה את טענות התובע וקבעה שהוא הופלה ביחס לעובדים אחרים שצעירים ממנו.
התובע החל לעבוד בחברה בשנת 1984, תחילה בתפקידים לוגיסטיים וב-20 השנה האחרונות כסוכן מכירות. בעבודתו הוא התנהל בעיקר מול “מחסני חשמל” ו”שקם אלקטריק” ושיווק להן את מוצרי הנתבעת. באפריל 2020 קיבל התובע זימון לשימוע לפני פיטורים, בו נכתב כי הנתבעת שוקלת לפטר אותו לנוכח צמצום פעילות החברה על רקע משבר הקורונה. השימוע התקיים כמתוכנן וכחודש לאחר מכן הוא פוטר סופית.
חצי שנה חלפה והתובע הגיש את התביעה לבית הדין, בה טען כי פיטוריו נעשו מחמת גילו ובניגוד לחוק. לדבריו סוכנים אחרים צעירים יותר שעבדו לצדו לא פוטרו. לטענתו בעקבות הפיטורים הלא חוקיים מגיע לו פיצוי של 915,000 שקל, בין היתר עבור הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות והפסדי השתכרות.
לעומתו טענה החברה כי מגפת הקורונה, שהביאה לסגירת מרבית העסקים והגבילה תנועה של סוכנים לחנויות הפכה את תפקידו של התובע ללא רלוונטי. לטענתה המשבר גרם לירידה ברווחיות, מה שאילץ אותה לפטר 10% מעובדי החברה שהיו הכי פחות יעילים, בכללם התובע.
איפה המנהל?
השופטת רובוביץ ברכש קיבלה את טענת התובע לכך שלמעט גילו המתקדם, לא הייתה סיבה ממשית לכלול אותו ברשימת המפוטרים. היא כתבה שבחומר הראיות שהונח בפניה אין ראיה אחת המצביעה על חוסר שביעות רצון של החברה מהתובע בזמן אמת.
אפילו בפרוטוקול השימוע לא פורטו טענות שעניינן חוסר שביעות רצון. לדברי השופטת, טענה זו עלתה רק בשלב מאוחר של ההליך, דבר המעיד על חוסר אמינותה.
עוד ציינה השופטת כי בניגוד לדברי החברה, מהראיות עולה שמכירות התובע דווקא עלו בתקופה הסמוכה לפיטוריו. היא עקצה את הנתבעת כשהוסיפה שאם באמת הייתה אכזבה מתפקודו, כנראה שהחברה לא היתה ממשיכה להעסיק אותו במשך 37 שנים.
בהמשך מתחה השופטת ביקורת נוקבת על התנהלות הנתבעת בהליך. כך, היא תהתה מדוע הנתבעת הביאה לעדות דווקא את סמנכ”ל הכספים ולא את הממונה הישיר של התובע שבקיא יותר בפרטי העסקתו. בתגובה אמר לה העד שהאחרון נמצא כרגע בסיור בדובאי.
בנוסף, לא הוצגו נתונים השוואתיים שמראים שהתובע מכר פחות מסוכנים אחרים, והנתבעת לא הוכיחה שהתובע היה סוכן פחות טוב מהצעירים שלא פוטרו.
ביקורת נוספת הוטחה בנתבעת על בחירתה לפטר את התובע מבלי לבדוק קודם אופציות העסקה חלופיות עבורו. כך, הנתבעת אפילו לא שקלה להעביר את התובע לתפקיד אחר בחברה, אף שהודתה כי במקביל לפיטורים המשיכה לגייס לשורותיה עובדים בתפקידים אחרים.
השופטת ציינה אמנם כי הוכח שהתובע אינו העובד המבוגר ביותר וכי נעשה לו שימוע. ואולם לדבריה, עובדות אלה לא משנות את המסקנה שהתובע הופלה על רקע גילו, משלא הובהרה סיבת הפיטורים ובהעדר אינדיקציות להבחנה לגטימית בינו לבין עובדים מקבילים.
השופטת פסקה לתובע פיצוי של 80,000 שקל בגין האפליה, ו-20,000 שקל נוספים עבור הוצאות ושכ”ט עו”ד.
- ב”כ התובע: עו”ד אלי כרוב
- ב”כ הנתבעת: עו”ד בורסי מאיה ועו”ד שירי שושן וגנר
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
שטיינברג נ’ סמ-ליין בע”מ
