ביה”ד האזורי (ב”ל 26552-01-21) קיבל ביום 28/06/2022 את תביעתה של סוזאן עודה ניג’ם (להלן: המבוטחת) לתשלום דמי פגיעה, לאחר שלטענתה נדבקה בנגיף הקורונה במסגרת השתלמות מקצועית, בה השתתפה.
כלל האצבע שנקבע בהלכות בית הדין הארצי
בהלכת בניהו סימן טוב נקבע לגבי האופן שבו יש לבחון תביעת עובד להכרה באירוע תאונתי שהתרחש במסגרת פעילות נלווית לעבודה כפגיעה בעבודה:
ההכרה בפעילות נלווית לעבודה – כתאונה בעבודה, תיעשה תוך בחינה כוללת של מעטפת דו-שלבית האופפת את ליבת האירוע גופו בו נפגע העובד.
בשלב הראשון – נדרשת הוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע הכולל בו נטל העובד חלק לבין העבודה גופה.
בשלב השני – בוחנים האם מתקיימת הזיקה הנדרשת בין האירוע המוכר לבין האירוע התאונתי במהלכו נפגע העובד.
בהלכת אילוז הוסבר בעניין “פעילות פנאי” השלב השני, במילים פשוטות: “במהלך בחינת הקשר הסיבתי בין “האירוע התאונתי” לבין ה”ארוע המוכר” יש לבדוק האם הוכח כי פעילות הפנאי במהלכה התרחש האירוע התאונתי, מהווה חלק בלתי נפרד מהאירוע שהוכר כ”פעילות נלווית”, או האם פעילות הפנאי עומדת לעצמה ומנותקת מן הפעילות שהוכרה כ”נלווית” לעבודה ולתכליתה”.
ככל שהוכח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע המוכר כפעילות נילווית, לבין האירועי התאונתי – הפגיעה תוכר כפגיעה בעבודה.
תמצית עובדתית ועיקר טענות הצדדים
- המבוטחת, מזכירה במדור קבלת קהל בבית משפט, יצאה להשתלמות שארגן ארגון מקצועי, ומומן על ידי “קרן ידע”, בהסכמת המעסיק.
ימי הנוכחות בקורס נחשבו ושולמו כיום עבודה ולא כיום חופשה.
- ביום 20/07/2020 קיבלה הודעה כי עליה להיכנס לבידוד מאחר ונחשפה לחולה קורונה מאומת ב- 14/07/2020 בשעות שבהן הייתה במסגרת ההשתלמות. מברור שערכה המבוטחת, לטענתה היה זה חברה לעבודה ולקורס שישב לידה בקורס, ונמצא חולה מאומת. בבדיקה שנעשתה לה, היא נמצאה חיובית לנגיף.
- לטענת המבוטחת, הקורס היה במסגרת תפקידה, נשלחה לשם ע”י הממונים עליה, ונדבקה (“נפגעה”), במהלכו.
- הביטוח הלאומי (להלן: הב”ל) טען כי בתאריך המדובר “לא אירע לתובעת אירוע תאונתי כלשהו”, כי היא לא הרימה את הנטל לכך שנדבקה במהלך ההשתלמות המדוברת, כי האירוע לא אירע “תוך כדי ועקב העבודה”: השתלמות לא הייתה פעילות נלווית לעבודה ולמעסיק לא היה עניין ריאלי בקיומה של ההשתלמות.
דיון והחלטה
- ההשתלמות לא אורגנה ע”י המעסיק, כי אם ע”י מכללת אקדמון במימון קרן ידע.
- עפ”י עדות המבוטחת: הלכה לקורס “בשביל גמול השתלמות”, קרן ידע מימנה את ההשתלמות, אף כי נרשמה להשתלמות ביוזמתה, הרי שהמעסיק היה מעורב בהליך בחינה ואישור הקורס, לרבות לעניין התאמת הקורס לתפקיד.
- ביה”ד מתרשם כי המעסיק לא חייב את המבוטחת לצאת להשתלמות, אולם שוכנע שלמעסיק יש עניין בה, וככלל מעודד את העובדים לצאת להשתלמויות מקצועיות במסגרת ההסכם הקיבוצי עליו הוא חתום.
- ביה”ד מתרשם כי ההשתלמות קשורה לעבודתה ולמקצועה והמטרה הייתה להעלות את רמתם המקצועית של העובדים וליתן להם כלי עבודה שונים, נוכח האתגרים השונים, המגוונים והמורכבים המלווים עבודה בת זמננו.
ההשתלמות והאירוע המדובר היו בשעות העבודה הרגילות, בגינן שולם לה שכר, ושולמו בגינם דמי ביטוח, כחוק.
בסיכום קובע ביה”ד כי השתכנע שקיימת זיקה סבירה בין ההשתלמות לעבודתה של המבוטחת, וכי קיים עניין ממשי של המעסיק בהשתלמות. זוהי המשוכה הראשונה.
בעניין הקשר שבין אירוע הפגיעה להשתלמות הכללית עצמה, נקבע בפשטות כך:
“במילים אחרות, האם הישיבה של התובעת בקורס ביום בו נדבקה מהווה חלק בלתי נפרד מאירוע ההשתלמות? התשובה לכך, הינה בוודאי בחיוב ולא מצאנו טעם להרחיב בדבר”.
התביעה התקבלה.
בשולי הדברים:
מכיוון שאין איש צופה את העתיד, באירועים הנחזים כקלים, יתכן ובעתיד יסתבר שיש נזק ארוך טווח עד כדי “נכות”. הכרה בזמן אמת, באירוע כ”פגיעה בעבודה”, תאפשר לקבל גמלת נכות מעבודה אם וחלילה, יהא אבחון רפואי שיצדיק זאת.
