ביה”ד האזורי (ב”ל 28063-10-20) דחה בפסיקתו מיום 7/5/2022 את תביעתה של פלונית (להלן: המבוטחת) וקבע כי התאונה מגן הילדים לביתה, שם עבדה, איננה בבחינת תאונת עבודה.
רקע חוקי
- סעיף 79 לחוק קובע כי תאונת עבודה לעובד שכיר תיחשב כאשר ה“תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו“.
- סעיף 81(ב)(1) לחוק קובע כי “לא יראו כהפסקה או כסטייה של ממש” אם עשה זאת המבוטח לאחת מאלה: (1) כדי ללוות ילדו לגן הילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע כמקום שבו נמצא ילדו לפי הסדר או להשיבו משם“.
תמצית עובדתית
- בין המבוטחת ומעסיקה, חברת פדקס ישראל אינטרנשיונל בע”מ (להלן: המעסיק) קיים הסדר לפיו המבוטחת מתחילה לעבוד מביתה בשעות מוקדמות (07:00) ואף מוקדם יותר.
- בסמוך לשעה 08:00 לוקחת את בנה לגן הילדים ומשם נוסעת למשרדי המעסיק להמשך עבודתה.
- בשל שינויי העיתים שנכפו על המשק נוכח מגפת הקורונה, השתנו סדרי עבודתה (כמו גם של עובדים אחרים אצל המעסיק) כך שלפרקים עבדה רק מביתה ולא נסעה למשרדי החברה, לפעמים עבדה באופן משולב (עבודה היברידית).
- ביום התאונה החלה עבודתה מביתה בשעה 06:50, בסמוך לשעה 08:00 לקחה את בנה לגן הילדים. לטענתה, בדרכה חזרה מהגן לביתה נפגעה בתאונת דרכים, חזרה לביתה ומשם פינתה עצמה באופן עצמאי לביה”ח.
- תביעתה לביטוח לאומי (להלן: ב”ל) להכיר בתאונה כתאונת עבודה נדחתה ב- 16/8/20 בנימוק כי “התאונה הנ”ל אירעה בשעה שיצאה לקחת את בנה לגן, במהלך יום העבודה, כאשר העבודה מתבצעת מהבית, על כן אין לראותה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתך“.
עיקרי טיעוני הצדדים
טיעוני המבוטחת
יש להכיר בתאונת העבודה שאירעה בעת עבודתה מהבית “בשל השינויים התעסוקתיים“ שנכפו על המשק בעטיה של מגפת הקורונה
- החלה יום עבודתה טרם התאונה מהבית; הצהרתה גובתה ע”י אישור מעסיקה.
- נוכח חריג בסעיף 81 (ב) לחוק יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה לאחר ששמה את בנה בגן והייתה בדרכה לביתה.
טיעוני הב”ל
- התאונה לא אירעה בעת שהייתה בדרכה מביתה לעבודה, שכן החלה לעבוד מביתה טרם הנסיעה לגן.
- יציאת המבוטחת מביתה נעשתה רק לצרכי הסעת בנה לגן.
- הנסיעה לגן הייתה “מטרה עצמאית ונפרדת של המבוטחת ובוצעה במנותק וללא קשר למילוי חובותיה כלפי המעסיק באופן שמהווה הפסקה של ממש.
- הדרך בין הבית ולהיפך, בחינת מקטע דרך נפרדת ויש בה משום סטייה של ממש והפסקת עבודתה שלא לצורך מילוי חובותיה כעובדת.
דיון והחלטה
- נסיעת המבוטחת מביתה לגן הילדים בחזרה מביתה לא נכנסת לגדר החריג הקבוע בסעיף 81 (ב)(1) לחוק: הנסיעה לא הייתה בתוואי הדרך שבין הבית לעבודה או בין העבודה לבית, ומשכך לא מדובר במקטע דרך מבוטח.
- כוונת המחוקק הייתה לבטח תאונות שאירעו תוך כדי עבודה ועקב העבודה ולצורך הרחבת ההגנה בוטחה גם הדרך מהבית אל העבודה ובחזרה ממנה.
- נסיעה שעניינה ליווי ילד לגן הילדים, בבחינת חריג שהוסף, כך שנסיעה זו לא תיחשב כהפסקה מהותית או כסטייה מהותית מהדרך.
- אין ספק כי ביום התאונה עבדה מביתה, עבודה מהבית מטבעה וטיבה, אינה כרוכה בנסיעה ולכן אין לבטח נסיעה במעטה כלשהו באותן נסיבות.
- מבחן התכלית מלמד כי אין מדובר בנסיעה מבוטחת בין אם התחילה עבודתה בשעה 06:50 טרם הנסיעה לגן, בין אם בכוונתה הייתה להתחיל עבודתה מהבית רק לאחר החזרה מהגן.
“כך או כך לא ניתן היה להכיר בתאונה כנכנסת לחריג הקבוע בסעיף 80 (ב)(1), מדובר בנסיעה שאינה קשורה לדרך לעבודה או לביצוע העבודה“.
מאחר ועבדה מביתה ביום התאונה לא נדרשה כלל לעבוד מהבית לצורך הגעה לעבודה או ביצוע העבודה ומילוי חובותיה כלפי המעסיק ביום התאונה. מכאן, שלנסיעה אל הגן, ביום העבודה מהבית, לא היה קשר לעבודה ואין הצדקה לבטח את מקטע הדרך.
ביה”ד מבקש שאם מתייחסים לביתה כמקום העבודה בנסיבות ספציפיות, הרי למעשה יצאה ממקום העבודה על מנת לקחת את ילדה לגן ולשוב הביתה, נסיעה כזו אינה מצויה בתוואי הדרך בין ביתה לעבודה או בחזרה מדובר בנסיעה לתכלית שאינה קשורה לביצוע מטרותיה של המבוטחת כעובדת, שמטרתה נפרדת – הסעת הילד לגן.
ביה”ד דחה את התביעה. עם זאת בסיפא מציין ביה”ד כי “שאין במסקנה זו לשמוט את הקרקע תחת הצורך, בנסיבות המתאימות, לבטח גם עובדים אשר עובדים מביתם (הן בשל השינויים והתמורות שחלו בשוק העבודה בשל מגפת הקורונה ואף ללא קשר לאלה). אלא שבנסיבות העניין, ברי כי הנסיעה הייתה מנותקת מהעבודה. נטולת קשר אליה ובעלת תכלית עצמאית ונפרדת“.
