ביה”ד האזורי (ב”ל 7921-12-20) דחה ביום 28/4/2022 את תביעתו של שחר רצאבי (להלן: המבוטח) לתשלום דמי פגיעה לפי דוח של שנת מס מאוחרת יותר שהוגשה סמוך ליום הפגיעה.
תמצית עובדתית
- המבוטח מסווג בביטוח לאומי (להלן: הב”ל) כעובד עצמאי.
- ב- 4/11/18 נפגע בתאונת דרכים.
- כשנה מאוחר יותר הגיש תביעה לב”ל לתשלום דמי פגיעה. הב”ל הכיר בתאונה כפגיעה בעבודה, ושילם לו דמי פגיעה על פי ההכנסה החייבת שלו בדוח שהוגש לפקיד השומה לשנת 2016.
- אין מחלוקת כי בשנים 2017-2018, לא הוגשו לב”ל כל בקשות לשינוי (הגדלת) מקדמות.
- לטענת המבוטח, יש לחשב את דמי הפגיעה לפי הכנסתו בשנת הפגיעה עצמה, שנת 2018, “זאת במיוחד מקום בו הנתבע לא חלק על אמינות הדו”ח לשנה זו”.
לחילופין טוען התובע כי יש לחשב את דמי הפגיעה לפי הדוח שהגיש לפקיד השומה לשנת 2017, “אשר הוגש רק כשבועיים לאחר פגיעתו, מלמד כי התובע דיווח בזמן אמת וללא קשר לתביעה”.
עיקרי החוק והפסיקה
- תקנה 11(א) מקדמות קובעת בין השאר כי תאונה שבגינה שולמו דמי פגיעה לתקופה של 90 ימים לפחות תיחשב ההכנסה לחישוב הגמלאות עפ”י תשלום המקדמות טרם הפגיעה (להלן: “גמלה חוסמת”).
- פרשנות תקנה 11 נדונה רבות בביה”ד לעבודה. בהלכת דורושקוביץ נקבעו 3 תכליות של התקנה: לדאוג שהכנסת מבוטח טרם הפגיעה – תשמש בסיס לקביעת שיעור הגמלה, לתמרץ עצמאי לשלם דמי ביטוח בזמן אמת עפ”י הכנסת אמת,
ולשמש בלם מפני ניסיונות לשנות, לאחר התאונה, את השומה ולהגדיל שיעור הגמלה.
- בהלכת סדיק נקבע שאף אם השומה המאוחרת היא אותנטית, לא יהיה בכוחה להביא סטייה מתקנה 11.
- סטייה מתקנה 11 אפשרית במקום שבו מבוטח מסר לב”ל או למס הכנסה, דוח עדכני טרם קרות התאונה.
- בהלכת “בשירי” ו”סאמר”, נקבעה סטייה נוספת במקרים חריגים שבהם מועד הפגיעה אינו ברור כדוגמת תוצאה של מיקרו טראומה והוא נקבע בדיעבד.
פסק הדין:
העובדה כי המבוטח הגיש את הדוח לשנת 2017, כשבועיים לאחר התאונה, מעידה כי במועד הפגיעה עמדה בפני הב”ל רק שומה לשנת 2016.
משהמבוטח לא ביקש מהב”ל להגדיל מקדמות בשנים 2017 ו-2018, לפני הפגיעה, הרי בדין פעל הב”ל עפ”י השומה הסופית שעמדה בפניו, שהיא השומה לשנת 2016.
לסיום, קובע ביה”ד כי סטייה מהוראות תקנה 11 (א) תיתכן רק מקום בו הוכח דיווח על שינוי בהכנסות לפני הפגיעה ולא אחריה.
ביה”ד מדגיש כי הצגת דוחות מע”מ עם גידול במחזורים, אינו מספק שכן החשוב הוא ההכנסה החייבת ולא מחזור ההכנסות.
ביה”ד חוזר ומאזכר מהלכת דורושקביץ: “אין בטענה בדבר אותנטיות השומה כשלעצמה כדי לבסס סטייה מהוראות תקנה 11 לתקנות”.
סוף דבר, התביעה נדחתה.
