אחרי שנים שבהן היה זכאי לשעות נוספות, המכסה נשללה ללא הסברים או שימוע תוך פגיעה מהותית בשכר. בית הדין לעבודה קבע כי גוף ציבורי לא רשאי להתייחס לעובד כ”פיון על לוח שחמט”
רכז ביטחון במועצה המקומית בית אריה-עופרים שהתפטר ב-2019 עקב הרעת תנאים קיצונית יקבל ממנה פיצויים של כ-205 אלף שקלים. כך קבעה לאחרונה סגנית נשיאת בית הדין לעבודה בתל-אביב רוית צדיק במסגרת פסק דין שנתנה בתביעה שהגיש נגדה. השופטת קבעה כי המועצה פגעה קשות בשכרו של העובד כששללה ממנו באופן חד-צדדי מכסת שעות נוספות שקיבל במשך שנים, ללא הסברים ושימוע. היא מתחה ביקורת על ההתנהלות הזו והבהירה שגוף ציבורי לא יכול להתעלם מהחוק “ולנהוג בעובדים כפיון על לוח שחמט”.
העובד בן ה-63 עבד במועצה במשך כ-9 שנים. בתביעה שהגיש נגדה לפני כ-3 שנים הוא ביקש לחייב אותה לשלם לו בין היתר פיצויי פיטורים, שכר עבודה, דמי חופשה שנתית, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים על התעמרות בעבודה.
לדבריו, כשנבחר ב-2018 ראש מועצה חדש הוא והמנכ”ל החלו להתעמר מסיבות פוליטיות, הגבילו את צעדיו, הקטינו אותו ופגעו בתנאי העבודה שלו. הפגיעה החמורה ביותר התבטאה בכך שביטלו לו מכסה של כ-60 שעות נוספות בחודש שקיבל במשך שנים.
לדבריו, ביטול השעות הנוספות הקטין משמעותית את שכרו והכניס אותו למצב כלכלי קשה. הוא פנה פעם אחר פעם למנהלים שלו אבל ראש המועצה לא הסכים להחזיר לו את השעות ולפיכך הוא נאלץ להתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה.
מטעם המועצה נטען בין היתר כי ב-2016 התגלו חריגות שכר חמורות בשכרו של התובע ולמרות פניות רבות הוא סירב להשיב את הכסף תוך פגיעה בקופה הציבורית. עוד נטען כי מאחר שהתובע התפטר הוא לא זכאי לפיצויי פיטורים, וכי קיצוץ השעות הנוספות נעשה עקב תהליך התייעלות ולא נחשב להרעה בתנאים.
מעורר תמיהה
בפסק הדין שניתן לאחרונה קבעה סגנית בית הדין לעבודה רוית צדיק, כי המועצה לא הוכיחה בשום צורה שהיו חריגות שכר או שגורם רשמי כלשהו דרש מהתובע להחזיר כספים והוא סירב. עוד היא קבעה כי התובע הוכיח פגיעה מוחשית וקשה בזכויותיו, במיוחד בכל הנוגע לשעות הנוספות.
השופטת קבעה כי טענת המועצה שהדבר בוצע במסגרת “תוכנית התייעלות” לא גובתה בשום ראיה “באופן המעורר תמיהה”. מכל מקום, המועצה לא הייתה רשאית לעשות שינוי כל-כך מהותי ופוגעני אחרי שנים שבהן קיבל התובע שעות נוספות בקביעות, מבלי לערוך שימוע ולתת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו בנושא. השופטת קבעה בהקשר הזה כי הזכות של המעסיקה לקבל החלטות ניהוליות לא כוללת רמיסה של זכויות בצורה כל-כך מובהקת. “ההתנהלות האמורה חמורה במיוחד שעה שמדובר במועצה מקומית אשר חלים עליה ביתר שאת כללי המשפט הציבורי ובהתאם לכך, אין היא יכולה להתעלם מן הדין הנוהג ולנהוג בעובדים כפיון על לוח שחמט”, כתבה.
לפיכך, השופטת קבעה כי התובע התפטר בנסיבות שמצדיקות פסיקת פיצויי פיטורים. השופטת פסקה לו פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, תשלום עבור השעות הנוספות שנמנעו ממנו, שכר עבור החודש האחרון שלו בעבודה ופידיון ימי חופשה. בסך הכל נפסקו לתובע כ-175 אלף שקלים בתוספת שכר טרחת עו”ד של 30 אלף שקלים.
עם זאת, טענת ההתעמרות של התובע נדחתה מאחר שהוא לא הוכיח התנכלות מכוונת שמזכה בפיצויים נוספים.
- ב”כ התובע: עו”ד גיא רוזנר
- ב”כ הנתבעת: עופר רזניק, עורך דין דיני עבודה
אלפסי נ’ מועצה מקומית בית אריה עופרים
