בן 58 איבד את כושר העבודה. רק לאחר שתביעתו לקצבת נכות מקרן הפנסיה נדחתה נודע לו שעם החלפת מקום העבודה שלו נקטע רצף ההפקדות לפנסיה והוא לא מבוטח. המעסיקה חויבה לפצות
בית הדין לעבודה בירושלים הורה לאחרונה למעסיקה של עובד שאיבד את כושר עבודתו לפצותו בגין אובדן זכאותו לקצבת נכות מקרן הפנסיה. לאחר שעבר אירוע לבבי, הופתע התובע לגלות שאין לו ביטוח פנסיוני משום שמעסיקתו לא דאגה להמשיך את רצף ההפקדות לפנסיה הקיימת מעבודתו הקודמת. תביעה שהגיש נגד המעסיקה לפיצוי על הקצבאות שיכול היה לקבל אם ההסדר הביטוחי הקודם שלו היה ממשיך, התקבלה. השופטת רחל בר”ג-הירשברג קבעה כי מצופה היה מהחברה לבקש מהעובד את פרטי הפנסיה שלו ולדאוג להפרשות, ולא להמתין לקבלת הפרטים ממנו.
התובע (58) הועסק ממאי 2015 כאופה בפינת אפייה שהפעילה רשת “אנג’ל” בסניף רמי לוי בירושלים. תחילה באמצעות חברת כוח אדם בשם “הושיעיני מיני פרייס”, ולאחר 3 חודשים הפך לעובד של “אנג’ל” בהעסקה ישירה.
לדבריו, עם תחילת עבודתו במקום הוא ציין בפני חברת כוח האדם שיש לו קרן פנסיה ב”כלל” מעבודתו הקודמת. הוא אמר שיעביר בהמשך את פרטי הפוליסה, אולם בסופו של דבר לא שלח את הפרטים.
בדצמבר 2015 לקה התובע בליבו, נגרם לו דימום מוחי והוא נותר עם פגיעות קוגניטיביות ומוטוריות שלא מאפשרות לו להמשיך לעבוד.
בעקבות זאת, פנתה אשתו לנציג אנג’ל במטרה לברר היכן הוא מבוטח כדי למצות את זכויותיו לקצבת נכות מקרן הפנסיה. אלא שאז התברר שלא בוצעו עבורו הפרשות לפנסיה, והוא לא זכאי לקצבה.
לאחר האירוע העבירו אנג’ל והושיעני הפרשות לקרן “ברירת מחדל” בה מבוטחים עובדי אנג’ל אצל “מנורה מבטחים”, אך תביעה שהגיש התובע ב”מנורה” נדחתה מאחר שבמועד האירוע הרפואי הוא לא היה “עמית פעיל”.
בתביעה שהגיש בבית הדין לעבודה, עתר התובע לפיצוי בגין הקצבה שיכול היה לקבל אם היה ממשיך ההסדר הביטוחי שלו ב”כלל”, או שהיה מבוטח בקרן פנסיה אחרת.
התביעה הוגשה תחילה נגד שתי המעסיקות (הושיעני ואנג’ל), ונגד “כלל” ו”מנורה”. ההליך נגד “אנג’ל”, “כלל” ו”מנורה” הסתיים בפשרה, שבמסגרתה “אנג’ל” שילמה לתובע 440,000 שקל.
התביעה המשיכה להתברר נגד “הושיעני” וסכום התביעה הופחת בהתאמה.
ניסתה לגלגל את האחריות
השופטת בר”ג-הירשברג קיבלה את התביעה נגד חברת כוח האדם.
היא ציינה שאין ספק שהחברה ידעה שיש לתובע קרן פנסיה, ולכן היה מצופה ממנה כמעסיקה לדאוג לקבל את פרטי הפוליסה ולהפריש עבורו כספים החל מהיום הראשון לעבודה. הניסיון לגלגל את המחדל לפתחו של התובע בטענה שלא העביר את פרטי הביטוח, ציינה השופטת, לא יכול לשמש כטענת הגנה.
נקבע כי התובע זכאי לפיצוי בשווי התשלומים החודשיים שהוא יכול היה לקבל אילו הייתה לו פנסיית נכות, החל ממועד האירוע הביטוחי ועד הגיעו לגיל 67. סכום זה עומד על 613,132 שקלים.
בניכוי הסכום שקיבל בהסכם הפשרה עם אנג’ל, חויבה הושיעני לשלם לתובע 173,132 שקלים, בתוספת הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 14,500 שקלים.
- ב”כ העובד: עו”ד רחל בן עזרא
- ב”כ המעסיק: עו”ד שמעון ביטון
פלוני נ’ הושיעיני מיני פרייס בע”מ
