דיני עבודה

חברה דיווחה לביטוח לאומי על תאונת עבודה – ונתבעה על לשון הרע

בטופס שהגישה המעסיקה לביטוח הלאומי בעקבות תביעת עובד שנפל במדרגות היא ציינה שהנפילה הייתה “סוג של התחזות”. בסופו של דבר, ביטוח לאומי קיבל את התביעה. האם המעסיקה הכפישה את שמו?

נהג משאית שהוכר כנפגע עבודה לאחר שנפל מהמדרגות במשרדי החברה, הגיש נגדה תביעת לשון הרע בטענה שהכפישה את שמו כשכתבה בטופס הדיווח לביטוח הלאומי שהנפילה שלו הייתה “סוג של התחזות”. סגן נשיא בית הדין לעבודה בבאר שבע צבי פרנקל דחה לאחרונה את התביעה וקבע כי המעסיקה לא פרסמה לשון הרע, וממילא היא מוגנת בחוק מאחר שהדיווח נמסר מתוך אמונה בדברים שנכתבו ומדובר בהבעת דעה בתום לב, במסגרת חובה למסור מידע לרשות מוסמכת.  “מצופה מהמעסיק כי יכתוב את עמדתו גם היא בניגוד לעמדת העובד”.

העובד הגיש בשנה שעברה תביעה לביטוח לאומי בעקבות מקרה של נפילה בעבודה, שלאחריה סבל מפגיעה בגפיים. כשביטוח לאומי ביקש מהמעסיקה שלו הצהרה  על התאונה היא כתבה בטופס כי “לפי מערכת הצילום של החברה, העובד נראה מבצע ‘נפילה’ שאין בה אלא סוג של התחזות ולכל היותר נפילה”. למרות הדברים האלה ביטוח לאומי קיבל את התביעה של העובד והכיר בו כנפגע עבודה.

לאחר שלושה חודשים שבהם שהה בחופשת מחלה הוא זומן לשימוע ופוטר כשבועיים לאחריו. בעקבות זאת הוא הגיש נגד המעסיקה שלו תביעה לפיצויים של 160 אלף שקלים על לשון הרע ופיטורים שלא כדין. העובד טען כי הדיווח שנמסר מטעם החברה הטיל ספק ביושרו אף שבסרטון של התאונה אפשר לראות בבירור שנפל אחורנית במדרגות. עוד הוא טען כי הוא פוטר בשל הנפילה וללא סיבה מוצדקת.

המעסיקה הכחישה שפרסמה לשון הרע והדגישה כי בסך הכל מילאה טופס לביטוח הלאומי, שהתבסס על הסרטון ועל חוות דעתם של הקב”ט והמנהל האישי של התובע שראו אותו לאחר הנפילה. מי שהפיץ את הדברים בקרב יתר העובדים היה דווקא התובע. עוד נטען כי התובע פוטר משום שלא עמד בתפוקות גם אחרי שניתנה לו הזדמנות להשתפר, וכי השימוע שנערך לו טרם פיטוריו היה שני במספר.

התובע פרסם, לא המעסיקה

סגן נשיא בית הדין לעבודה בבאר שבע צבי פרנקל קבע כי המעסיקה לא סיפרה על הדיווח לאף אחד למעט לביטוח הלאומי ואילו התובע הפיץ את השמועה. לפיכך לא התקיים רכיב ה”פרסום” שנדרש לצורך הוכחת לשון הרע.

עוד שוכנע השופט שמנכ”ל החברה חתם על הדיווח כיוון שהאמין בדברים שנכתבו, לאחר צפייה בסרטון ושיחות עם עובדים. השופט התרשם שהדיווח נכתב בתום לב כחלק מהחובה החוקית של המעסיקה למסור הצהרה לביטוח לאומי בעקבות תביעה לפגיעה בעבודה, ומדובר בהבעת דעה מותרת של ממונה על העובד שלו. “מצופה מהמעסיק כי יכתוב את עמדתו גם אם היא בניגוד לעמדת העובד שמגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי”, כתב.

בנוסף ציין השופט כי כשביטוח לאומי בוחן תביעה לפגיעה בעבודה הוא מתבסס על נתונים שונים ולא רק על תשובת המעסיק ועובדה שבסופו של דבר תביעתו של העובד התקבלה, כך שלא נגרם לו כל נזק מהדיווח.

לבסוף, השופט דחה את התביעה לפגם בהליך הפיטורים מאחר שהתרשם שנעשו כדין. עם זאת, הוחלט שלא לחייב את התובע בהוצאות מאחר שהתביעה שלו לפגיעה בעבודה התקבלה.

  • ב”כ התובע: עו”ד לענייני עבודה אלי דסה
  • ב”כ הנתבעת: עו”ד אליהו בוסקילה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

א.נ נ’ אייל מטענים והשגחה (1995) בע”מ ואח’

על הכותב

עו

עו"ד ורד שדות

עוסקת בדיני עבודה

הכותבת לא ייצגה בתיק.

באדיבות: אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il