פסיקה מעניינת וחשובה שניתנה לאחרונה בבית הדין הארצי בנוגע לסעיף זה, נגעה לעובד שהתפטר, עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה המעסיקה. המעסיקה נתנה לעובד מכתב פיטורים, וכן נספח למכתב הפיטורים בו נאמר כי העובד התפטר ושמכתב הפיטורים נמסר לו על מנת שיעלה בידו לקבל דמי אבטלה. המעסיקה לא שילמה לעובד פיצויי פיטורים, והעובד הגיש נגדה תביעה.
חוק פיצויי פיטורים, תשכ”ג-1963, קובע כי אחד התנאים לזכאות עובד לתשלום פיצויי פיטורים בסיום עבודתו, הוא שהעובד פוטר. כלומר, התפטרות, באופן עקרוני, אינה מזכה את העובד בפיצויי פיטורים. ואולם, לכלל זה יש חריגים: החוק מונה מספר התפטרויות שדינם יהיה כפיטורים לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים. אחד מהחריגים הללו, הוא סעיף 11(א) לחוק, שקובע כי כאשר “התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים”.
סעיף זה מציב למעשה שתי חלופות (הרעה מוחשית בתנאי העבודה, ונסיבות ביחסי עבודה שבהם אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו) שבהתקיים אחת מהן, קמה לעובד זכאות לפיצויי פיטורים בהתפטרותו, בתנאי שההתפטרות נבעה מאחת מחלופות אלו. בהתאם לפסיקה, לא כל נסיבה שיוצרת אי נוחות לעובד במקום העבודה, תיכנס לגדר הסעיף, אלא המבחן הוא אובייקטיבי- האם הנסיבות או ההרעה המוחשית, הן חמורות עד כדי כך שהעובד הסביר לא היה ממשיך לעבוד.
פסיקה מעניינת וחשובה שניתנה לאחרונה בבית הדין הארצי בנוגע לסעיף זה, נגעה לעובד שהתפטר, עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה המעסיקה. המעסיקה נתנה לעובד מכתב פיטורים, וכן נספח למכתב הפיטורים בו נאמר כי העובד התפטר ושמכתב הפיטורים נמסר לו על מנת שיעלה בידו לקבל דמי אבטלה. המעסיקה לא שילמה לעובד פיצויי פיטורים, והעובד הגיש נגדה תביעה.
בית הדין האזורי קבע כי העובד אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, מאחר והתפטר ולא פוטר. ואולם, בית הדין הארצי קיבל את ערעור העובד על הכרעה זו וקבע, כי אין חולק שהמעסיקה נקלעה לקשיים כלכליים וכי מפאת מצבה הכלכלי היה ספק אם יעלה בידה לשלם שכר לעובדיה, והדבר אף הובהר במסגרת כינוס שערך מנכ”ל החברה לעובדיה. נסיבות אלה מצדיקות תשלום פיצויי פיטורים אף אם נניח כי המדובר בהתפטרות, וזאת מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.
למעשה, בפסיקה זו קובע בית הדין הארצי כי התפטרות עובד עקב קשיים כלכליים מובהקים של המעסיק, נכנסים לגדר סעיף 11(א), ומהווים עילה להתפטרות שמזכה את העובד בפיצויי פיטורים.
פסיקה זו מעניינת במיוחד, מכיוון שבפסיקה זו הכיר בית הדין הארצי באפשרות להיות זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) גם בהתפטרות שנובעת מחשש עתידי או מציפיה עתידית להתקיימות נסיבות חמורות, אפילו כאשר מדובר בציפייה שעדיין לא יצאה מן הכוח אל הפועל.
כלומר, לא רק אי תשלום שכר בפועל, על עבודה שכבר נעשתה, מהווה נסיבות שבהן אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו, אלא גם ספק מבוסס בדבר חוסר אפשרות המעסיק לשלם על עבודה שתיעשה בעתיד, נכנס לגדר סעיף זה, ואין לצפות מעובד לעבוד כאשר הוא יודע שהמעסיק לא יוכל לשלם לו שכר על עבודה זו. עובד במצב כזה זכאי להתפטר בדין מפוטר, ולקבל פיצויי פיטורים.
ע”ע (ארצי) 34918-10-20 שלמה אבלס נ’ א. ט. שרותים משפטיים בע”מ, מיום 16.6.2021.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, אין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית, והוא אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורי
הכותבת לא ייצגה בתיק המוזכר במאמר הנ”ל.
