דיני עבודה

מעסיקה תשלם כ 300 אלף ש’ לעובד שהושפל

קצין ביטחון לשעבר בימק”א ירושלים ובמלון שלוש הקשתות הגיע לסעוד במקום לאחר פרישתו והופתע לגלות כי עובדי החברה התבקשו שלא להכניסו ולא לתת לו שירות

בית הדין האזורי בירושלים קיבל תביעה של עובד לשעבר בימק”א ירושלים נגד מעסיקיו. בין היתר נקבע כי הודעות משפילות ופוגעניות שהופצו בקרב העובדים ובהן הם התבקשו שלא להכניסו לתחומי מקום העבודה הן לשון הרע. בתוך כך התקבלו גם טענות נוספות של העובד בקשר לתנאי העסקתו ונפסקו לו פיצויים בסכום כולל של כ-300,000 שקל.

התובע עבד במשך עשרות שנים כקצין ביטחון בימק”א ירושלים ובהמשך הועבר לעבוד במלון שלוש הקשתות שבבעלותה עד יציאתו לפנסיה.

מספר חודשים לאחר פרישתו, הגיע התובע יחד עם חברו לאכול במסעדה שפועלת במקום אולם המלצר אמר לו כי קיבל הוראה שלא לשרתו. בעקבות המקרה התברר לתובע כי העובדים קיבלו הודעות ממנכ”ל החברה, בהן התבקשו שלא להכניסו כלל למתקני ימק”א. בהודעות אחרות ששלחה מנהלת הכספים בחברה, העובדים התבקשו לעקוב אחריו מאחר שלא שילם עבור ארוחות שרכש במסעדה.

בתביעה שהגיש כנגד מעסיקתו והמנכ”ל התובע טען כי ההודעות נשלחו במטרה להשפילו ולבזותו לאחר שדרש לקבל מהנתבעת את זכויותיו החוקיות כעובד, ומדובר בלשון הרע. לדבריו, הוא הושפל קשות כשגורש בבושת פנים מהמסעדה, והדבר נודע ברחבי ירושלים.

מלבד זאת טען התובע להפרת זכויותיו כעובד, ותבע פיצויים על אי הארכת שירותו מעבר לגיל פרישה למרות הבטחה שניתנה לו בעניין, תשלומים עבור תוספת ותק, הפרשי פיצויים פיטורים, תוספת עבור שעות נוספות ועוד.

הנתבעים לעומת זאת טענו כי האיסור על כניסת התובע למתחם ניתן כיוון שמאז פרישתו הוא מגיע למקום ויוצר “אוירה בעייתית” בין העובדים.

הם הכחישו את טענות התובע, ובין היתר הדגישו כי בעת פרישתו התובע לא ביקש להמשיך לעבוד תקופה נוספת ולא הייתה הבטחה כזאת.

פסיקת פיצויים

השופטת יפה שטיין קיבלה את הטענה בדבר לשון הרע במלואה ופסקה לתובע פיצוי של 50,000 שקל בגין רכיב זה. היא ציינה כי על אף שלמעסיק הזכות המלאה שלא להכניס עובד לשעבר למקום העבודה, במקרה זה האופן שבו זה נעשה גרם לפגיעה ועלבון קשה לתובע. עם זאת נקבע כי העוולה לא בוצעה רק על ידי המנכ”ל והתביעה האישית נגדו נדחתה לאחר שלא הוכחה עילה להרמת מסך.

טענה נוספת של התובע שהתקבלה הייתה כנגד ההחלטה שלא להאריך את שירותו מעבר לגיל הפרישה. השופטת שטיין שוכנעה שהתובע פנה לנתבעת בבקשה להארכת תקופת העבודה יותר מפעם אחת. בעניין זה היא הבהירה שאומנם מותר היה לנתבעת שלא להאריך את התקופה, אולם היה עליה לפחות לשקול זאת – מה שלא נעשה. בנסיבות אלה נקבע כי התובע פוטר שלא כדין.

טענות נוספות של התובע התקבלו באופן חלקי, כך שבסופו של דבר נפסקו לטובתו פיצויים בסכום כולל של 292,910 שקל בגין פיטורים שלא כדין, לשון הרע, והפרשי שכר בגין תוספת ותק, פנסיה, קרן השלמות ודמי הבראה.

בנוסף ישולמו לו הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בסך 30,000 שקל.

ב”כ התובע: עו”ד רוקסנה שרמן למדן
ב”כ הנתבעים: עו”ד סעיד ג’אליה

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

א’ נ’ ימק”א הבינלאומית ירושלים ואח’

על הכותב

יצחק אלמליח, עו

יצחק אלמליח, עו"ד ד"ר

עוסק בדיני עבודה

הכותב לא ייצג בתיק.

באדיבות: אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il