העובד הועסק בחברה לחומרי בניין במשך שנתיים. תביעה שהגיש לאחר פיטוריו התקבלה והוא יקבל פיצוי על אי תשלום שעות נוספות, העדר שימוע וזכויות סוציאליות נוספות
בית הדין לעבודה קיבל לאחרונה תביעה שהגיש עובד בחברת ״ש.ח.ל.ב חומרי בניין״. העובד פוטר ביולי 2016 וטען כי לא שולמו לו שעות נוספות וכי העסקתו הסתיימה בהודעה בה נכתב ״תשאיר את המפתחות״. השופטת מיכל נעים דיבנר קבעה בין היתר שמראיות התביעה עלה שהעובד הועסק 28 שעות נוספות מידי חודש וכן ימי שישי. עוד נקבע כי העובד פוטר באקט אימפולסיבי של המעסיק שאינו מכבד אותו.
התובע, שיוצג על ידי עו״ד אהרון הלוי, סיפר שעבד כשנתיים בחברה בתפקיד מפעיל משאבת בטון באתרי בניה.
טענתו המרכזית הייתה כי לא שולם לו גמול שעות נוספות. לדבריו, הוא עבד 6 ימים בשבוע מהשעה 07:00 ועד השעה 20:00 ולכל הפחות 13 שעות ביממה וביום ו’ מהשעה 07:00 ועד לשעה 13:00. לטענתו, הוא עבד 305 שעות מדי חודש, אך השכר ששולם לו משקף תמורה עבור משרה מלאה, 186 שעות חודשיות בלבד.
הוא הוסיף כי פוטר ללא שימוע כדין בעקבות ויכוח בינו לבין מעסיקו הישיר במסגרתו שלח לו האחרון מסרון בו נכתב: “…תשאיר את המפתחות במשאית. תשאיר את המפתחות של הפרייבט. תסע הביתה עם יהודה אתה מפוטר מרגע זה סוף״.
עוד טען התובע כי לא שולמו לו זכויות סוציאליות שונות.
הנתבעת שיוצגה על ידי עו״ד צורי חסון, טענה כי התובע לא עבד כלל בשעות נוספות למעט עבודה חריגה עליה קיבל תשלום נוסף על השכר החודשי.
היא ציינה כי המעסיק שלח את ההודעה ברגע של ״עידנא דריתחא״ לנוכח תשובות מחוצפות של התובע לבקשותיו. לדבריה, לאחר מכן הוזמן התובע לשיחת שימוע שנערכה כדין ושבסופה הוחלט לפטר את התובע לנוכח התנהגותו המתמשכת אשר פגעה ביחסי העבודה.
חובת תום הלב
השופטת מיכל נעים דיבנר מבית הדין לעבודה בתל אביב כתבה כי מחומר הראיות עלה שבמהלך תקופת ההעסקה הנתבעת טעתה לחשוב ששכרו החודשי של התובע כולל עבודה בשעות נוספות ולא שילמה לו גמול שעות נוספות בהתאם לחוק.
עוד קבעה השופטת כי מראיות התביעה עלה שהתובע עבד בשעות נוספות ממושכות בחלק מהימים, בממוצע של 28 שעות לחודש ובנוסף עבד בממוצע יום שישי אחד בחודש.
באשר לנסיבות הפיטורים ציינה השופטת כי לנוכח המסרונים החד משמעיים שהוצגו, קשה לקבל את טענת המעסיקה כי לתובע נערך שימוע כדין.
לקביעתה, יחסי הצדדים היו מורכבים במרבית תקופת העבודה. עם זאת, אין בכך כדי לייתר את חובתו של המעסיק להחליט על סיום עבודתו של עובד בדרך מכבדת וראויה, אשר לוקחת בחשבון את חובת תום הלב שהוא חב בה כלפי העובד, גם אם הוא שוקל לסיים את העסקתו. המעסיק פעל במקרה זה באימפולסיביות, בתוקפנות ובאופן שאינו מכבד עובד המועסק על ידו, לשון המעטה.
בסופו של דבר פסקה השופטת לטובת התובע גמול שעות נוספות בסך 123,721 שקל, פיצוי של 25,000 שקל על העדר שימוע וכן השלמת פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פיצוי מכוח חוק הגנת השכר והחזר ניכויים.
בסך הכל תשלם הנתבעת לתובע כ-175,000 שקל (לאחר תוספת ריבית והצמדה) בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 8,000 שקל.
ב״כ התובע: עו”ד אהרון הלוי
ב״כ הנתבעת: עו”ד צורי חסון
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
א. נ’ ש.ח.ל.ב. חומרי בנין בע”מ
