משרד החינוך סיים את עבודתה של הגננת בעקבות תלונות של הורים ומפקחות. בהליך לא בוצעו שלבים חיוניים שנקבעו בנוהל חדש ושמטרתם לאפשר לגננת לשפר את תפקודה
בית הדין לעבודה בירושלים קיבל לאחרונה תביעה שהגישה גננת שפוטרה ממשרד החינוך ב-2018. בפסק הדין נקבע כי בהתאם לנוהל פנימי, מפקחת מטעם המשרד הייתה צריכה להבהיר לתובעת את הציפיות ממנה, להנחות אותה איך לשפר את תפקודה ולאפשר לה לתקן את התנהלותה. בפועל המפקחת “דילגה” על שלב הכרחי זה.
בתביעה סיפרה הגננת כי היא עבדה במשרד החינוך בין השנים 2006-2018. לקראת סוף שנת 2011 שלחה לה המפקחת מכתב בו צוין כי נמצאו כשלים בעבודתה הפדגוגית והתקבלו דיווחים קשים על התנהלות לקויה עד כדי סיכון ילדים. במכתב הוצע לה לעזוב מרצונה את העבודה או אחרת ינקטו נגדה הליכי פיטורין.
ביוני וספטמבר 2017, בעקבות שתי תלונות נוספות, ביקרה אותה המפקחת בגן והציעה לה להסתייע במדריכות.
כחודשיים לאחר מכן נשלחה לה הזמנה לפגישה במסגרת ״הליך גמישות בהעסקה״ (הליך פיטורין פדגוגיים של עובדי הוראה). במסגרת זו נערכו עליה מספר תצפיות.
בהמשך התקיים שימוע ובמאי 2018 החליט מנכ״ל המשרד על פיטוריה.
התובעת טענה שהמשרד לא פעל בהתאם להוראות נוהל חדש שנכנס לתוקף באוקטובר 2017 ובין היתר לא בוססה תשתית ראייתית נרחבת כנדרש ולא ניתנה לה הזדמנות הוגנת לשפר את התנהלותה. היא הוסיפה כי סבלה מעוינות מצד המפקחת.
המשרד טען כי במקרה של התובעת התגלו ליקויים חמורים בתפקודה ובין היתר וחוסר שליטה, רעש ובלגן, קושי בהתאמת תכנים לרמתם השונה של הילדים, העדר הקפדה על בטיחות, ועוד. כמו כן, התובעת לא שיתפה פעולה עם מדריכותיה ולא גילתה נכונות להתאים עצמה לביקורת. משכך פעל הנתבע בהתאם לחובתו כלפי הילדים והוריהם.
שמיטת הקרקע המקצועית
השופטת שרה ברוינר ישרזדה קבעה כי נפלו פגמים מהותיים בהתנהלות המשרד. היא הבהירה שהנוהל החדש מחייב כי לפני פתיחת ההליך המוביל לפיטורין, על המפקחת חובה לערוך שיחה עם הגננת שבה יובהרו הציפיות, התיעוד הרלבנטי והקשיים שהיא רואה בהתנהלות. באותה פגישה על המפקחת להנחות את הגננת כיצד לשפר את ההתנהלות ולאפשר בחינת השיפור במהלך אותה שנה. רק ככל שלא חל שיפור באותה שנה, ייפתח הליך הפיטורין בשנת הלימודים הבאה.
״בפועל לא ניתנה לתובעת בטרם החלה הפעלת הנוהל הזדמנות לתקן הנדרש ולמעשה המפקחת “דילגה” על שלב הכרחי זה״, כתבה השופטת. יתר על כן, מספר הביקורים של המפקחת בגן היה מועט ביותר.
השופטת הדגישה כי מדובר בשלבים חשובים שנוסחו בנוהל החדש לנוכח הבנת חובות ההתנהלות של מעסיק בכלל ושל מעסיק ציבורי מקל וחומר, כלפי עובדיו, במקרה של סיום העסקה מטעמים פדגוגיים. סיום העסקה על רקע זה משמעותו לא רק אובדן מקום העבודה הספציפי אלא גם שמיטת הקרקע המקצועית תחת רגלי העובד לחלוטין.
בנוסף, הנתבע התעלם לחלוטין מכך שהתובעת הייתה קרובה לגיל פרישה, על כל הקושי למצוא עבודה ומקצוע חדש בגיל זה.
״אפשר כי לו היה נערך הליך סדור ומאורגן בענין זה, שבו מחד היו מפורטות לתובעת הדרישות הספציפיות ומאידך מובהר לה היטב מה משמעות אי ישומן, היתה התובעת יכולה להפנים מה עומד על הפרק ולפעול כמתחייב״, כתבה השופטת.
בסופו של דבר קבעה השופטת שהתובעת זכאית לפיצוי בגובה שכר עבודה של שנה אחת בסך של 131,040 שקל בתוספת פיצוי של 18,000 שקל על עגמת נפש.
לא ניתן צו להוצאות.
ב״כ התובעת: עו״ד ארקדי פולונסקי מהלשכה לסיוע משפטי
ב״כ הנתבע: עו”ד שני רוזנבליט שמעונוביץ
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פסקי דין קשורים
ת. נ’ משרד החינוך התרבות והספורט
