בשנים האחרונות שוק הרכב עבר ועודנו עובר שינוי אינטנסיבי – הביקוש לרכבים חשמליים והיברידיים הולך וגובר. כבר אין כאן עלויות דלק, אלא עלויות חשמל ביתי.. מי אמור לשאת בהוצאה זו?
ברגיל כאשר עובד מתדלק רכבו והמעביד נושא בעלויות הדלק (דלקן, פזומט וכו’), אזי זקיפת השווי, נעשית במלוא הסכום הרלוונטי לסוג הרכב, המופיע בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), תשמ”ז-1987.
לעומת זאת, ברכב חשמלי, בו אין כלל צריכת דלק אלא הטענת חשמל בלבד – ברגיל, מחבר העובד את הרכב למתקן אשר במקרים רבים נמצא בביתו הפרטי.
התוצאה היא כי בעלות חשמל נושא העובד במישור הפרטי, חלף עלות דלק אשר בה נושא המעביד. במקרים כאלו על דיני המס ליתן פתרון הולם וכלכלי.
סביר כי בשעה שיביא העובד את “חשבונית החשמל” מבית המגורים – יטען פקיד השומה בלהט, כי בהוצאה מעורבת עסקינן ואין מקום להתירה.
כמובן שדרך “הפחתת השווי” צריך שתעוגן לפי פרמטרים כלכליים הגיוניים ונכונים, אך ברי כי אין מקום לזקוף שווי מלא, הזהה למצב בו עובד לא משתתף כלל בעלויות, ורק המעביד הוא שנושא במלוא עלויות החזקת הרכב.
- הפתרון הנכון לעניות דעתנו, הוא כי יש מקום להפחית את גובה זקיפת שווי הרכב, בסכום הוצאת החשמל המשולמת מכיסו של העובד.
באופן דומה, הרי ברור לדעתנו שהעיקרון יחול גם במצבים אחרים בהם עובד משתתף בצורה כזו או אחרת בעלויות הרכב או החזקת הרכב, לדוגמא:
עובד, שבהסכם העבודה שלו עם המעסיק, מחויב להשתתף, נניח ב- 1,000 ₪ לחודש בהוצאות הרכב, בהן נושא המעסיק. - חברות המעניקות לעובדיהן אופציה לשדרג את רכבו מדרגה שלישית לדרגה רביעית על חשבונו – מצב דברים זה אמור להוביל לדעתנו על אף שהעובד קיבל רכב מדרגה רביעית לזקיפת שווי רק לפי רכב מדרגה שלישית שכן את הפער מימן העובד מכיסו הפרטי.
- חברות הקובעות כי כלל עלויות הדלק יחולו על העובד – והן רק מעמידות את הרכב והעלויות הנלוות – גם במצב דברים זה יש מקום להפחתת שווי הרכב, בהתאם.
- באופן פחות חד משמעי נתאר מצב בו, חברות הקובעות מגבלות ק”מ לעובד, כך שככל שנסע מעבר לה, הוא מחויב בעלויות הדלק העודפות מכיסו הפרטי.
לאור כל האמור לעיל נראה כי ישנן נסיבות בהן יש מקום להפחית את שווי השימוש ברכב לעובדים, בשל השתתפות עובד אמיתית בעלות הרכב או בעלות החזקתו, בשונה מהמצבים אשל נשללו ע”י הפסיקה באופן סופי ביחס לזקיפת שווי כלכלית.
