העובדת הוותיקה שהגישה תביעה לביטול פיטוריה זכתה בסעד זמני עד להכרעה סופית בהליך. נקבע כי בשלב הזה נראה לכאורה שהפיטורים לא היו תקינים ועמדו מאחוריהם שיקולים לא ענייניים.
בהחלטת ביניים בתביעה לביטול פיטוריה של מזכירת המועצה הישראלית לצרכנות אחרי 19 שנות עבודה הורה לאחרונה בית הדין לעבודה בתל-אביב להחזירהּ לתפקידה עד להכרעה סופית בהליך. השופטת דגית ויסמן קבעה כי נכון לשלב זה נראה לכאורה שהפיטורים לא היו תקינים משום שלא אושרו על-ידי רשות החברות הממשלתיות והתגלו פגמים בהליך השימוע.
מזכירת המועצה הוצאה לחופשה במרץ האחרון בעקבות התפרצות הקורונה וכחודשיים לאחר מכן זומנה על-ידי הדירקטוריון לשימוע לפני פיטורים.
במכתב הזימון נטען בין היתר כי הטילה מורא על העובדים ויצרה אווירה עוינת, מעלה באמון, טיפלה באופן לקוי בקופה הקטנה ודרשה החזר על הוצאות לא מאושרות.
לאחר שמזכירה העבירה את טיעוניה בכתב החליט הדירקטוריון על הפסקת עבודתה. בעקבות זאת היא הגישה תביעה לביטול פיטוריה וביקשה להחזירה לעבודה בתקופת ההליך.
במסגרת הדיון בבקשה הזמנית טענה התובעת כי פיטוריה לא היו חוקיים וביטולם תואם את עמדת רשות החברות הממשלתיות – הגוף הרגולטרי המפקח על המועצה.
התובעת ציינה כי הסיבה האמיתית לפיטוריה הייתה תלונותיה על התנהלות המנכ”ל הזמני שמונה למועצה ומכתב ששלחה יחד עם עובדים נוספים לרשות החברות הממשלתיות בדרישה שלא להאריך את כהונתו.
התובעת ציינה כי המנכ”ל הזמני השתמש בדירקטוריון כדי להביא לפיטוריה תוך עקיפת האיסור שהטילה הרשות על פיטורי עובדים בתקופת כהונתו. מעבר לזה היא טענה כי הליך השימוע לא היה תקין.
המועצה טענה מנגד כי אין להתערב בהחלטתה שגובשה לאחר שהתובעת הציגה את עמדתה וקוימו 4 ישיבות דירקטוריון. עוד נטען כי למנכ”ל אמנם לא הייתה סמכות לפטר את התובעת אבל לדירקטוריון כן, וכי התובעת מציגה עצמה כקורבן אבל לא התייחסה לטענות הקשות על ההתעמרות בעובדים.
למצוא פתרון פחות קיצוני
השופטת דגית ויסמן החליטה שבשלב זה מוטב למנוע את הנזק הקשה שעלול להיגרם לתובעת אם יחסי העבודה יסתיימו לפני פסק דין סופי, והורתה על ביטול הפיטורים. בתוך כך העירה השופטת על כך שההתנצחויות בין עובדי המועצה מעסיקות אותם יותר מאשר קידום מטרותיה.
לגופו של עניין השופטת ציינה כי רשות החברות הממשלתיות אסרה על המנכ”ל הזמני לשכור או לפטר עובדים אלא במקרים דחופים שאז עליו לקבל את אישורה. מאחר שהפיטורים לא אושרו ולמעשה לעמדת הרשות מוטב היה להימנע מהחלטה בלתי הפיכה עד למינוי מנכ”ל קבוע, נראה שלכאורה אסור היה לפטר את התובעת.
בתוך כך העירה השופטת כי סביר להניח שלו הרשות סברה שהדירקטוריון מוסמך לפטר עובדים למרות המגבלה על המנכ”ל הייתה מציינת זאת במפורש, מה גם שנראה בעייתי לקבוע שסמכותו גוברת על הוראותיה.
עוד קבעה כי השופטת כי נראה שהשימוע לא היה תקין ואף עלו בה ספקות לגבי המניעים מאחורי הפיטורים. השופטת ציינה כי מדובר בעובדת ותיקה שלצד התלונות נגדה גם זכתה להערכה רבה. מאחר שבהליך התמקדה המועצה בטענה להתעמרות בעובדים היה מקום לבדוק האם התנהגות התובעת הצדיקה צעד קיצוני כפיטורים חלף הליך משמעתי. מעבר לזה העירה השופטת על מחדל חמור בהתנהלות המועצה שלא הגישה פרוטוקולים של ישיבות השימוע כך שאי אפשר לדעת אם נערך כדין ובנפש חפצה.
לפיכך השופטת הורתה למועצה להחזיר את התובעת לעבודה וחייבה אותה בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 7,500 שקלים.
ב”כ התובעת: עו”ד אופיר שמשון
ב”כ הנתבעת: חן אביטן, עורך דין דיני עבודה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מ.ב נ’ המועצה הישראלית לצרכנות
