חברת כוח אדם פגעה קשות בזכויותיו של עובד ניקיון שפוטר. בית הדין לעבודה קבע שהבעלים עמד מאחורי המעשים ועליו לשאת באחריות. העובד יקבל כ-91 אלף ש’ עבור פיצויי פיטורים, שעות נוספות, הפרשות לפנסיה ועוד.
סגנית נשיאת בית הדין לעבודה בתל-אביב אריאלה גילצר-כץ חייבה לאחרונה בעלים של חברת כוח אדם שפורקה לשלם מכיסו כ-91 אלף שקלים לעובד ניקיון שהעסקתו במסעדה הסתיימה בעקבות סגירתה. התשלום הוא עבור פיצויי פיטורים, שעות נוספות, זכויות סוציאליות שהחברה לא שילמה והוצאות משפט. ההחלטה על חיוב הבעלי באופן אישי נבעה מהמסקנה שהיה הרוח החיה מאחורי פעולות החברה והפר במודע חלק גדול מחוקי העבודה תוך פגיעה בזכויותיו.
העובד סיים לעבוד במסעדה ב-2017 והגיש תביעה נגד חברת כוח האדם שהעסיקה אותו, בעל המניות שלה וכן נגד המסעדה בה הוצב ובעליה. מאחר שחברת כוח האדם פורקה ובעלי המסעדה הגיעו איתו להסכם פשרה המשיך ההליך להתנהל רק נגד בעליה של חברת כוח האדם.
התובע טען כי הנתבע, כבעל המניות היחיד בחברה, גרם לכך שהחברה הפרה את זכויותיו. הוא לא דיווח על ההעסקה שלו לרשויות ולא שילם פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת שמגיעים לו מאחר שהמסעדה נסגרה ולא הוצעה לו עבודה חלופית. בנוסף הוא לא קיבל דמי חופשה, שכר עבור שעות נוספות, לא הופרשו לו כספים לפנסיה ועוד. התובע ביקש לפיכך לחייב אותו באופן אישי בתשלום מלוא הפיצויים שמגיעים לו.
הנתבע טען מנגד שהתובע לא הוכיח מי הייתה המעסיקה שלו בפועל – חברת כוח האדם או המסעדה – ומה הייתה תקופת העבודה שלו. עוד הוא טען כי לתובע לא היה חשבון בנק וזכויותיו שולמו לו במזומן. מעבר לזה הוא טען כי החברה היא בעלת אישיות משפטית נפרדת ואין לו אחריות אישית לחובותיה.
החברה היא הנתבע
אלא שסגנית נשיאת בית הדין לעבודה אריאלה גילצר-כץ קבעה כי העובדה שהתובע לא יודע משפטית מי מהחברות העסיקה אותו ומול מי היה עליו להתנהל לא אמורה לפגוע בזכויותיו. מכל מקום, מתלוש השכר שהציג עלה כי הועסק בחברת כוח האדם כשנתיים – והנתבע לא הציג כל ראיה שסותרת זאת אף שיכל לעשות זאת בקלות באמצעות טפסי 101 ו-106.
עוד ציינה השופטת כי מהודעת הביטוח הלאומי בהליך עלה כי ההעסקה לא דווחה לו בניגוד לחוק. עוד עלה מהראיות כי חלק גדול מחוקי העבודה הופרו במקרה של התובע, בהם חוק הגנת השכר וחוק חופשה שנתית ומדובר בעבירות פליליות.
בנסיבות אלה ולמרות העובדה שהחברה היא אישיות משפטית נפרדת יש הצדקה להטיל על בעל המניות אחריות אישית לנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מההתנהלות הלא חוקית כלפיו.
השופטת הדגישה כי מדובר כאן בבעל מניות יחיד ששימש כמנהל החברה והיה הרוח החיה מאחוריה, ובמילים אחרות “החברה היא הנתבע והנתבע הוא החברה”. את הפעולות הלא חוקיות ביצע הנתבע עצמו ומן הראוי שיישא בתוצאות.
מאחר שהנתבע לא הציג כל ראיה שתסתור את טענות של התובע פסקה לו השופטת את מלוא הסכומים שתבע, כולל פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, הפרשות לקרנות פנסיה והשתלמות, פדיון חופשה, דמי נסיעות וחגים, החזר על ניכויי שכר ותשלום על עבודה בשעות נוספות ובשבתות.
בסיכומו של עניין חויב הנתבע בפיצויים של כ-81 אלף שקלים בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 10,600 שקלים.
ב”כ התובע: עו”ד ליאב עמר
ב”כ הנתבע: אוחיון ג’ליבר, עו”ד דיני עבודה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
G נ’ א.מ. רקפת בע”מ ואח’
