תיקון התקנה לקביעת יחס חלוקה בהכנסות בני זוג בעסק משותף

בינואר 2021 יכנס לתוקפו תיקון בתקנה 24 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל”א-1971 (להלן: התקנות) ולפיו חלוקת הכנסות בדיעבד בין בני זוג העובדים כעצמאים בעסק משותף, או של אחד מהם, תהיה בחלקים שווים (50%) מהכנסות העסק, ככל שההצהרה שלהם על יחס החלוקה הוגשה לאחר 30 באפריל.
בנוסף, בתיקון בוטל היחס המצמצם לבן זוג שהוא גם עובד שכיר.
המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל”ל) פרסם חוזר ביטוח מספר 1479 ביום 3.11.2020, שמפרט את המצב הקיים ואת השינויים האמורים.

רקע חוקי ודיווח למל”ל
תקנה 24 לתקנות (להלן: התקנה) קובעת כי לבני זוג שעוסקים שלא כעובדים (שכירים) במפעל או בעסק של שניהם או של אחד מהם, תחולק ההכנסה מהעסק לגבי שנת מס פלונית ואילך, לפי שיעור חלוקה שעליה הצהירו בני הזוג או אחד מהם למל”ל.
המל”ל מחלק את ההכנסה בין בני הזוג רק לשני בני זוג שעומדים שניהם בהגדרת “עובד עצמאי” לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי.
המל”ל פרסם חוזר ביטוח/1432 ביום 19.1.2016 בנושא טופס דין וחשבון רב שנתי בל/6101 מקוון. לפי החוזר, בני זוג חייבים לחתום שניהם על טופס 6101 בהצהרה על יחס חלוקה, ובמצב של סיום יחס חלוקה.

המצב כיום
• ההצהרה תוגש עד 30 באפריל של שנת מס מסוימת.
• ההצהרה הוגשה טרם קרות אירוע המזכה בגמלה.
• חלוקת ההכנסה תבוצע בעיגול לעשרה האחוזים הקרובים שהוצהרו.
• ככל שהשומה השנתית מפקיד השומה הוצאה כשומה משותפת של בני הזוג או כשומה של אחד מבני הזוג בלבד – תבוצע חלוקה על פי ההצהרה, ובלבד שחלקו של כל בן זוג לא יפחת מ-33% מההכנסה החייבת.
• אם אחד מבני הזוג הוא עובד שכיר (במקום אחר), ועל כן שומת פקיד השומה לבני הזוג היא “שומה נפרדת” – לא יעלה חלקו של בן הזוג השכיר לעניין חלוקת ההכנסות, על אף המופיע בהצהרה, על 33% מההכנסה החייבת של העסק.
• אף שהתקנה מאפשרת יחסי חלוקה אחרים, במגבלות העיגול כדלעיל, הרי בפועל החלוקות המקובלות והנהוגות כיום במל”ל, הן:
50% לגבר – 50% לאישה.
67% לגבר – 33% לאישה.
67% לאישה – 33% לגבר.
• ככל שההצהרה לא הוגשה עד המועד כאמור, או שבני הזוג הגישו הצהרות סותרות, יחולקו ההכנסות כך:
• ככל שמדובר בשומה משותפת או שומת יחיד החלוקה תהא:
67% לבעל, 33% לאישה.
• ככל שאחד מהם שכיר (במקום אחר), החלוקה תהא:
67% לבן הזוג שאינו שכיר, 33% לבן הזוג השכיר.

התיקונים החל מיום 1.1.2021
• ברירת המחדל בהמצאת הצהרה שלא במועד (או בהמצאת הצהרות סותרות) תהא אחידה, תוך יחס חלוקה שוויוני בין בני הזוג: 50% לאישה ו- 50% לגבר.
• בוטלה הקביעה כי במקרה של בן זוג שהוא שכיר (במקום אחר), ייוחס לו שיעור של 33% מהכנסות העסק, לכל היותר.
• תחולת התיקונים בתקנה היא על תשלומי דמי ביטוח בעד התקופה שמיום 1.1.2021.

קביעת יחס חלוקה בדיעבד על פי הנחיה פנימית של המל”ל משנת 2012:
מרבית הבקשות לחלוקת ההכנסה בדיעבד – מוגשות בד”כ ע”י בת הזוג בסמוך לגיל הפרישה בהיעדר תקופת אכשרה לקצבת אזרח ותיק.
(הערת הכותבים: הדבר מתרחש בדר”כ כאשר בני הזוג בעסק המשותף לא נצלו את השינוי בפקודת מס הכנסה שנכנס לתוקפו בתחילת שנת 2014, ומאפשר בתנאים המופיעים בו, לכל אחד מבני הזוג להיחשב כעצמאי על חלק מהכנסות העסק המשותף).
החלת יחס החלוקה בדיעבד, פירושה הפחתה של הכנסת בן הזוג על פיה היה מבוטח.
בהנחיה הפנימית של המל”ל לעובדיו נקבע, כי כאשר אישה מבקשת החלת יחס חלוקה, תאושר חלוקה גם לתקופות קודמות, ורק עד להשלמת תקופת הביטוח המינימלית המאפשרת תקופת אכשרה לקבלת קצבת אזרח ותיק (זקנה), קרי – לכל היותר 60 חודשי ביטוח.