העובדת טענה שמעסיקה פיטר אותה בתום חופשת הלידה. מחומר הראיות עלה שהיא נטשה את התפקיד והתעלמה מפניותיו. בית הדין חייב אותה בהוצאות של 4,000 שקל
בית הדין לעבודה דחה לאחרונה תביעה לפיצויים בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים שהגישה עובדת נגד החברה בה הועסקה. היא טענה שבתום חופשת הלידה מנהל החברה הציע לה לחזור למשרה בתנאים נחותים ולמעשה פיטר אותה. המנהל הוכיח שאין בסיס לדברים וכי הוא הציע לה לחזור לאותו תפקיד אך היא התעלמה מפנייתו. הרכב בית הדין מתח ביקורת על התנהלות העובדת: ״מדובר בנסיון לנצל תחיקת המגן ע”י ‘כיפוף’ העובדות והדין״.
התובעת סיפרה כי “שימשה כמנהלת חשבונות” בחברה מסוף נובמבר 2016 ועד יציאתה לחופשת לידה בסוף חודש יולי 2017.
לדבריה, כארבעה חודשים לאחר מכן, כשביקשה לחזור לתפקידה מנהל החברה התעלם מפניותיה. בפגישה שנערכה בתחילת חודש דצמבר נמסר לה כי היא הוחלפה על ידי עובדת חדשה ומאחר שלא ניתן לפטר אותה הוצע לה לבצע עבודה חליפית כמו תיוק ומענה לטלפונים אם סתם לשבת במשרד.
הא דחתה את ההצעה וביקשה לקבל את משרתה הקודמת, ללא הרעה בתנאי ההעסקה. לדבריה, בשלב זה פיטרה אותה הנתבעת ללא שימוע או הודעה מוקדמת רק עקב הריונה והיותה אם.
הנתבעת טענה מנגד כי התובעת היא זו שנטשה את מקום העבודה, משיקוליה וממניעים השמורים עמה. לדבריה, התביעה הוגשה בחוסר תום לב והיא ניסיון להעשיר את כיסה של התובעת שלא ביושר, תוך ניצול לרעה של זכויות המגן.
הנתבעת הבהירה כי תפקידה של התובעת היה אדמיניסטרטיבי בלבד וכלל מענה טלפוני ללקוחות וספקים, תיוק מסמכי הנהלת חשבונות, תקשורת באמצעות דוא”ל/פקס, גביית תשלום מלקוחות ומעקב אחר חשבוניות שטרם שולמו.
היא הוסיפה כי במהלך העדרות התובעת עקב חופשת מחלה ותקופת הלידה, התברר כי תחום הגבייה לא טופל כראוי. הנתבעת נאלצה לשכור עובדת שכל תפקידה היה לטפל בגבייה שהתובעת לא ביצעה.
הנתבעת הבהירה כי בפגישה עם התובעת צוין כי היא מוזמנת לחזור לתפקידה הקודם באותם תנאים, למעט תחום הגביה בשל התקלות הרבות בנושא. ואולם כבר בפגישה התובעת לא הביעה רצון כן לחזור לתפקיד ובהמשך התעלמה מהודעות מנהל הנתבעת.
התפטרה מיוזמתה
השופטת שרה מאירי מבית הדין לעבודה בתל אביב כתבה כי מכלל הראיות עולה שהנתבעת הציעה לתובעת לשוב לעבודתה, להיקף ההעסקה ולתנאי העבודה לפיהם עבדה בטרם יצאה לחופשת לידה.
השופטת הוסיפה כי כל שהובהר לתובעת היה שלא תעסוק בתחום הגבייה, ולא הוכח כי פוטרה על ידי הנתבעת. משהתובעת לא שבה לעבודתה, כשנתבקשה, משלא ענתה להודעות המנהל שהזמינו אותה לשוב לעבודה, המסקנה היא שהיא התפטרה משיקוליה.
השופטת קבעה כי העובדה שהנתבעת לא רצתה שהתובעת תמשיך לעסוק בתחום הגבייה אינה מהווה הפליה לפי חוק עבודת נשים.
כמו כן, השופטת לא מצאה הפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. היא הדגישה כי התובעת לא פוטרה, לא בזמן הריונה ולא במהלך חופשת הלידה או התקופה המוגנת, אלא בחרה שלא לשוב לעבודה.
בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה בגין הפליה. לטובת התובעת נפסקו כ-8,000 שקל בגין זכויות סוציאליות.
התובעת חויבה בהוצאות של 2,500 שקל וכן בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 שקל.
ב״כ התובעת: עו”ד תמיר שטינוביץ
ב״כ הנתבעת: עו”ד אילן וינדר ועו”ד ירדן קורקידי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
ב’ נ’ מ.א. ניניו מחשוב ורשתות תקשורת בע”מ
