משבר הקורונה הציף סוגיה קשה של עצמאים שונים, שפרנסתם נגדעה או צומצמה פלאים, ואשר בשונה מעובדים שכירים הזכאים לדמי אבטלה לרבות בתקופת חל”ת (בהתקיים התנאים הנדרשים) – מצאו עצמם כלא זכאים לכל תמיכה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל”ל).
מצבם של חלק מהללו השתנה, וזאת כתוצאה מהרחבת התוספת הראשונה לצו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), התשל”ב-1972 (להלן: הצו) הקובע כי נותני שירותים הכלולים בתוספת ייחשבו כשכירים לעניין חוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק), אף שהם למעשה עצמאים לעניין מס הכנסה.
הנהנים מהרחבת הצו הם אנשי מקצוע הנמנים עם עובדי צוות טכני ואומנותי בהפקות בתחום התרבות, וכן מורי דרך המדריכים תיירים בכלי רכב שבבעלותם.
תחולת שינוי הצו מיום 1.9.2020.
המל”ל פרסם ביום 1.10.2020 חוזר המתאר את שינוי הצו, תחולתו והשלכותיו, ופרסם בחודש ספטמבר 2020 הנחיות לאמור, באתר האינטרנט שלו.
רקע חוקי
• ככלל, תכלית התוספת הראשונה של הצו להסדיר את מעמדם של נותני שירותים בענפים מסויימים ובתנאים מסויימים לעניין החוק, ולהרחיב את מעגל המבוטחים, במיוחד לענפי ביטוח אבטלה ופש”ר (פשיטות רגל ופירוקי תאגיד).
• התוספת הראשונה בצו עוסקת בסיווגם של נותני שירותים מסויימים, כעובדים שכירים: מבוטח שעיסוקו מפורט בתוספת הראשונה, העומד בתנאים שפורטו בצו לגביו, ייחשב כעובד שכיר לעניין החוק, ללא צורך במבחנים נוספים.
• הסיווג כעובד שכיר הוא רק לעניין החוק, על החובות והזכויות המוטלים וניתנים מכוחו, ואין בו כדי לקבוע דבר לעניין יחסי עובד-מעסיק או השלכות אחרות.
• טרם תיקון הצו נכללו בתוספת הראשונה בין השאר (בכפוף לעמידה בתנאי ההתקשרות המתוארים בתוספת), אמנים, שחקנים ודומיהם בתחום הבידור, וכן מורי דרך המדריכים תיירים, ובלבד שאין הם עושים זאת בכלי רכב שבבעלותם.
השינוי והרחבת הצו
• הצו הורחב לגבי שתי אוכלוסיות “עצמאים”, ומעתה ייחשבו הללו לעניין החוק – כעובדים שכירים, בהתמלא התנאים שבצו:
• קבוצה גדולה של בעלי מקצוע שונים התומכים בעולם הבידור, שאינם אמנים, שחקנים וכד’, אלא אנשי הצוות הטכני של עולם הבידור כגון צלמים, אנשי תאורה, אנשי קול וכד’ – נחשבים מעתה כשכירים לעניין החוק.
• תנאי לסיווגם כשכירים הוא כי נערך עימם הסכם עבודה בכתב, מראש, לתקופה של רבע שנה לפחות, או לסדרה של חמישה ימי הפקה לפחות.
(בהופעות באמצעי תקשורת ציבורית, בתנאים מסויימים – הסכם העבודה בכתב נערך מראש לסדרה של 3 ימי הפקה בחודש לפחות).
• גם מורי דרך המדריכים תיירים בכלי רכב שבבעלותם, יסווגו מעתה כעובדים שכירים במל”ל, ככל שמדובר בטיולים המאורגנים על ידי מוסדות, גופים ציבוריים ומשרדי נסיעות, ומשתלם גמול בעד עבודתם.
• תחולת ותוקף שינוי הצו – מיום 1.9.2020. התיקון בצו חל על כל הסכם העומד בתנאי הצו, לרבות הסכמים שנכרתו לפני תאריך זה.
השלכות השינוי
הכנסת קבוצות מבוטחים אלו למעמד של עובדים שכירים, מקנה להם כיסוי ביטוחי לענף אבטלה, כשאר אוכלוסיות השכירים, דבר שנמנע מהם עד השינוי.
נדגיש, כי על אף התיקון המטיב, הרי שמכיוון שלצורך זכאות לקבלת דמי אבטלה נדרשת תקופת אכשרה (מקוצרת בתקופת משבר הקורונה!!) של 6 חודשי ביטוח כעובדים שכירים, הרי שככל שאין להם תקופות אכשרה אחרות כשכירים, הם יוכלו להתחיל לקבל דמי אבטלה לכל המוקדם, מיום 1.3.2021.
השינוי בצו מאפשר למבוטחים אלה לבחון גם זכויות לתשלום מהמל”ל בעת מתן צו פירוק/צו לפשיטת רגל וכד’ – של “מעסיק”, ככל שהסכם ההתקשרות ביניהם עומד בתנאי הצו, ונותר לאותו מעסיק חוב כלפיהם.
תשלום דמי הביטוח
קביעת הסיווג כ”שכיר” לגבי אוכלוסיות אלו, מטילה חובת תשלום דמי ביטוח לאומי על “המעסיקים”. באופן חריג מאשר המל”ל הסדרת הדיווח ותשלום דמי הביטוח המתבקשים כאמור לגבי התקופה – 9-12.2020, עד ליום 15.1.2021. (מובן כי המעסיק רשאי לדווח ולשלם את דמי הביטוח גם בשוטף).
מניעת כפל בתשלום דמי ביטוח
ככל המבוטחים הנחשבים כשכירים על פי הצו אף שהם למעשה ובפועל עצמאיים לצורכי מס הכנסה, עלול להיווצר כפל תשלומי דמי ביטוח על אותן הכנסות (ע”י ה”מעסיקים” ועל ידם אישית כעצמאיים).
סכומים המופיעים בטופס 857 (אישור שנתי על ניכוי מס הכנסה מתשלומים המחייבים מס במקור), שנוכו מהם דמי ביטוח כעובדים שכירים, יופחתו מההכנסה המופיעה בשומה כעצמאי, לעניין חבותם האישית בדמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות.
