ביום 19.7.2020 ניתן פסק דינה של ועדת ערר לעניין מס רכוש וקרן פיצויים (נזק מלחמה ונזק עקיף) (ערר 100/16) בעניין חברת מדיטרניין.
נושא הפסק הוא תביעת החברה לתשלום פיצויי מלחמה בצוק איתן. הוועדה קבלה את התביעה כמעט במלואה תוך שהיא מעבירה ביקורת חריפה על רשות המיסים שניסתה להקטין מאוד את זכאות החברה לפיצוי.
כידוע, הרמת נטל ההוכחה כי הירידה במחזורי העסקאות נגרמה כתוצאה מההשפעה הכלכלית של התפשטות נגיף הקורונה, נקבעה כאחד מהתנאים הבסיסיים לקביעת עצם הזכאות למענקי ההשתתפות בהוצאות הקבועות, הן בתקופת הפעימה השלישית והן בתקופות הזכאות הבאות ממאי יוני 2020 ואילך (“מענקי ההשתתפות בהוצאות”).
להלכה, מאפשר תנאי זה לרשות המיסים “גמישות” כמעט בלתי מוגבלת בקביעת חישובים מחישובים שונים, במטרה להקטין את המענק המשולם לנתבע. נושא הפסק הוא כאמור, בקביעת הפיצוי בגין נזקי מלחמה, אולם יש לה לטעמנו, חשיבות רבה בתיחום גבולות לסמכות המנהל גם בקביעת מענקי “ההשתתפות בהוצאות” לזכאים, בעניין הקורונה.
בפסק האמור, דובר בחברה בעלת מפעל תעשייתי בקריית גת לייצור מוצרים עשויים סגסוגת פולימרית. במפעל הועסקו כ- 100 עובדים ותהליכי הייצור כללו קווי ייצור, תוך שימוש בחומר גלם מיובא מחו”ל. לקוחות המפעל בארץ ובחו”ל.
בעקבות מבצע “צוק איתן”, בהיות מפעל החברה ב”אזור הקובע”, הגישה החברה תביעה לפיצוי ב”מסלול המחזורים” (“מסלול ירוק” הקובע את גובה הנזק בהתאם לנוסחה המחשבת את הפסד הרווחים שנגרם לניזוק על פי הירידה במחזורים בתקופת המלחמה, 7-8/2014 ביחס לתקופה המקבילה ב- 2013) על פי הנוסחה בסך כ- 1.3 מיליון ₪.
המנהל מנגד, קבע בהחלטתו פיצוי בסך כ- 109 אלפי ₪, על פי תחשיב החורג מהנוסחה:
הוא קבע שנעשה שיפטינג של הכנסות מאוגוסט לספטמבר 2014 בחשבונית מסוימת, וכן קבע כי החברה לא עמדה בנטל ההוכחה כי ירידת המחזורים נובעת מהמלחמה, ולפיכך, ביצע חישובים שונים (לא נתעכב עליהם) תוך הפרדה בירידה במחזורים בתקופות האמורות, בין מכירות החברה בחו”ל, לבין מכירות החברה בארץ, ובהתאם קבע את סכום הנזק שלגישתו, נגרם לחברה.
ועדת הערר סוקרת את הדין החל בהתאם לתקנות הוראת השעה שהותקנו בעקבות מבצע צוק איתן ולפסיקות שונות שניתנו בעקבותיהם כגון בעניין בקעות, כתר אחזקות, נגב מינרלים ועוד, ובהתאם פוסקת את פסק דינה תוך שהיא קובעת מספר קביעות חשובות שיש להן לדעתנו חשיבות רבה גם בעניין קביעת מענקי הקורונה:
• על הניזוק מוטל נטל להוכיח קשר סיבתי/ זיקה בין נזקיו לבין הפעילות המלחמתית במידת הוכחה של הליך אזרחי (אין דרישה למידת הוכחה מוגברת).
• כיוון שהמנהל קבע לחברה כי היא זכאית לפיצוי (גם אם חלקי), תשלום הפיצוי מהווה הסכמה מכללא של המנהל לכך שהוכח קשר סיבתי למלחמה.
• בתביעה ב”מסלולים הירוקים”, העוררת אינה נדרשת להוכחה פרטנית של הנזק כמו במסלול אדום ואין להכביד על הניזוק. “…אין לדרוש כי כל אזרח שניזוק נזק עקיף בעתות מלחמה, יציג בפני המשיב: “ניתוח מקרו ומיקרו כלכלי מקיף וממצה על מנת להראות כי מלוא נזקו לפרטי פרטיו נגרם כולו כתוצאה מהמלחמה”.
• לאחר שהניזוק עמד בנטל הוכחת הקשר הסיבתי למלחמה, בקביעת שוויו של נזק, “הכלל הוא שיש להעדיף את המנגנון שנקבע בחוק ואין לסטות ממסלול המחזורים אל המסלול האדום……
בנוסחת המחזורים הקבועה בתקנות, מקופלת החזקה כי שווי הנזק בר- הפיצוי, הוא התוצאה המתקבלת מהפעלתה של הנוסחה…… המשיב אשר מבקש לחרוג מהנוסחה, הוא אשר נדרש לעמוד בנטל זה”. (כל ההדגשות – במקור). החברה הוכיחה לוועדת הערר כי במבצע “צוק איתן” צומצמה העבודה במפעל, חלו שיבושים בעבודות הייצור עקב הפסקות חשמל שגרמו לפגמים בייצור ופסילת חומרי גלם שניזוקו, נעדרו עובדים, שובשה אספקת חומרי הגלם השוטפת למפעל, עקב שיבושים בכניסת אוניות לנמל אשדוד ועוד שיבושים רבים המתוארים בפרוטרוט בהחלטת הועדה, שגרמו לחברה נזקים גדולים, ולפיכך שוכנעה ועדת הערר כי הורם נטל ההוכחה בקיום זיקה בין הנזק העקיף שנגרם לה, למלחמה.
משעבר הנטל למנהל להוכיח את הפיצוי שקבע, הוא לא מצליח להרים נטל זה.
מפאת קוצר היריעה לא נפרט בעניין חישובי המנהל, וביקורתה של הועדה.
ועדת הערר קובעת את הפיצוי על פי הנוסחה כפשוטה (אמנם תוך תיקון מחזור אוגוסט 2014 בעקבות אותו שיפטינג שאומת) וקובעת מענק של כ- 960 אלפי ש”ח.
חשוב לציין כי ועדת הערר אינה חוסכת שבטה מעבודת המנהל לאורך הפסק כולו.
לשם הדוגמה נציין כי המנהל דרש הוכחת הפעילות המלחמתית והגיש מסמך “חסוי” המציין את מס’ הטילים שנפלו בכל אזור, בטענה שבקרית גת לא נפלו הרבה טילים. על כך עונה הועדה: “לכך נוסיף, שמתקין התקנות לא קבע בהן מדדים לפיצוי בהתאם לכמות הרקטות שנפלו ולטעמנו, מוטב היה לו מסמך “חסוי” זה לא היה מוגש כלל.”
האנלוגיה לטיפול קרן הפיצויים במענקי הקורונה ברורה. לטעמנו, קביעת הוועדה ביחס לכוחה של הנוסחה, למידת ההוכחה הנדרשת מתובע המענק בדבר הזיקה של הנזק למשבר הקורונה, ולכך שתהיה חריגה מהנוסחה רק במקרים חריגים, צריכים להיות נר לרגלי קרן הפיצויים בקביעת המענקים, קל וחומר כאשר ידוע כי לרוב, מענקי ההשתתפות בהוצאות אינם מפצים אף לא על חלק קטן מהנזקים שעשה משבר הקורונה לעסקים.
