מנהלת מכירות התמוטטה נפשית בגלל יחס משפיל והתעמרות יומיומית. בית הדין לעבודה פסק לה פיצויי פיטורים וזכויות נוספות בסכום של כ-100 אלף שקל
בית הדין לעבודה בבאר שבע חייב לאחרונה את חברת “קיי-ג’ים” שהפעילה מועדון כושר באשדוד לשלם כ-100 אלף שקל למנהלת מכירות שהתפטרה עקב התעמרות מצד הבעלים. השופט יוחנן כהן קבע כי אי אפשר היה לדרוש מהעובדת להמשיך לעבוד במקום שבו המעסיק משפיל אותה באופן יומיומי, כך שההתפטרות שלה הייתה בדין מפוטרת. היא זכתה בפיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, הפרשי פנסיה, פדיון חופשה ושכר עבור החודש האחרון לעבודתה.
לפי גרסת התובעת בתקופה האחרונה לעבודתה היא הייתה נתונה להתעמרות יומיומית מצד בני הזוג שהמועדון היה בבעלותם. בין היתר נהג הבעלים לצעוק לעברה ברחבי המועדון “תרימי את התחת שלך מהכיסא ותסתובבי במועדון או שאני אגלגל אותך מהמדרגות”, ולכנות אותה “בלונדה” ו”מטומטמת” בפני הפקידות.
במרץ 2016 היא התמוטטה נפשית כתוצאה מההשפלות הבלתי פוסקות ויצאה לחופשת מחלה. בתקופה זו היא קיבלה הודעות נאצה מאשתו ובסופו של דבר הודיעה שהיא מתפטרת.
בתביעה שהגישה נגד החברה שהפעילה את המועדון והבעלים היא דרשה פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, שכר מלא על חודש העבודה האחרון שלה וזכויות נוספות. בנוסף היא תבעה פיצויים של 100 אלף שקל על לשון הרע.
החברה הכחישה את טענות העובדת ועמדה על כך שנטשה את העבודה ללא כל סיבה או התראה מוקדמת וקיבלה את השכר והזכויות המגיעות לה. בנוסף, הוגשה נגדה תביעה נגדית לקיזוז הפסקות ארוכות של שעה וחצי שלקחה מדי יום ולתשלום דמי הודעה מוקמת נוכח התפטרותה הפתאומית.
חצי ערום בספא
אלא שהשופט יוחנן כהן קבע כי לא היה כל אפשרות לדרוש מהתובעת להמשיך לעבוד במקום שבו סבלה מהתעמרות והשפלה יומיומית מצד הבעלים, כפי שהוכח בעדות ובעדויות מצד עובדים נוספים.
השופט ציין כי מנכ”ל המועדון אישר שהתובעת התמוטטה מהפחד שלה להיות מול הבעלים בשל ההתעמרות שלו. עמיתה של התובעת העידה אף היא על דיבור מעליב ופוגעני, תיארה שנהג לזרוק תפוחים אכולים על העובדות ואף נהג להיכנס למתחם הספא חצי ערום תוך שדרש מהבנות להביא לו מגבת.
לפיכך השופט קבע כי התובעת התפטרה בדין מפוטרת וזכאית לפיצויי פיטורים מלאים על סמך שכר שכולל גם את הבונוסים שקיבלה על מכירות מנויים. בהקשר הזה דחה השופט את הטענה שמדובר בתוספת שכר שהותנתה ביעדים ולכן היא לא אמורה להיכלל בשכר הקובע, שכן מתלושי השכר עלה כי התובעת קיבלה סכומים קבועים מדי חודש.
בנוסף, נפסק לתובעת גמול שעות נוספות בהתאם לטבלת שעות שצירפה ובהתחשב בכך שהנתבעת לא הציגה דו”חות נוכחות שיסתרו את טענתה בעניין הזה, וכן הפרשי פנסיה, פדיון חופשה ותשלום מלא עבור חודש העבודה האחרון שלה. בסך הכל נפסקו לתובעת 100 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט של 10,000 שקל.
התביעה הנגדית נדחתה על הסף מאחר שהשופט כהן התרשם כי נולדה רק בעקבות תביעת התובעת. בצד זאת נדחתה גם תביעת הדיבה שהגישה נגד הבעלים מאחר שהתובעת לא פירטה אילו אמירות היוו לשון הרע ובפני מי נאמרו, והיא חויבה לשלם להם הוצאות של 4,000 שקל.
ב”כ התובעת: עו”ד עמוס טיין
ב”כ הנתבעים: עופר בן אבי, עו”ד דיני עבודה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פסקי דין קשורים
נ’ נ’ קיי – ג’ים בע”מ ואח’
