המוסד החליט לשלם לעובדת דמי לידה לפי שכר מינימום משום שלטעמו הגישה תלושי שכר פיקטיביים. בית הדין לעבודה מתח ביקורת על ההנחה הבעייתית שעמדה מאחורי ההחלטה.
תביעה של עובדת ניקיון במוסדות חינוך חרדיים בבית שמש נגד החלטת ביטוח לאומי לשלם לה דמי לידה לפי שכר מינימום אף שהשתכרה כ-15,000 שקל בחודש, התקבלה לאחרונה. בפסק הדין של סגן נשיא בית הדין לעבודה בירושלים כאמל אבו קאעוד נקבע כי העובדת הוכיחה כי זה השכר שקיבלה בפועל וממנו צריכים להיגזר דמי הלידה. השופט אף הבהיר כי אינו שותף לטענה כי מדובר בשכר מופרז לעובדת ניקיון. אמירה זו, כתב, “מעודדת את עקרון ‘הרצפה הדביקה’ – התקבעות נשים במשרות נמוכות דרג, וכבילה לתפקידים בהם התנאים, השכר והניידות נמוכים”.
התובעת עבדה מ-2014 בניקיון שלושה מוסדות חינוך של “מכון רבקה לפדגוגיה” ו”בית אליהו”. ב-2017 היא יצאה לחופשת לידה אך תביעתה לדמי לידה אושרה חלקית בלבד, ושולמו לה דמי לידה על בסיס שכר המינימום במשק אף שהשכר בתלושים שלה היה גבוה בהרבה.
בתביעה שהגישה נגד ביטוח לאומי לפני כשנתיים היא טענה כי דמי הלידה צריכים להיות מחושבים לפי התלושים. כדי להוכיח שזו אכן הייתה המשכורת שלה היא הגישה תצהיר ממנהל מוסדות החינוך שעמו סיכמה את תנאי העבודה.
מנגד ביטוח לאומי טען כי ישנם סממנים מעידים על כך שהשכר בתלושים פיקטיבי ונועד לנפח את דמי הלידה: ראשית, הוא עלה משמעותית בזמן ההיריון מבלי שהיקף העבודה השתנה; שנית, יש להתייחס לתלושים בחשדנות כיוון שבעלה החליף אותה בחופשת לידה ונראה שהייתה קרבה כלשהי למעסיק; רביעית, מדובר בשכר מופרז שלא תואם עבודת ניקיון של מספר שעות ביום.
לא מלאכותי
השופט וסגן הנשיא אבו קאעוד דחה את טענות המוסד. באשר ליחסי הקרבה, הבהיר כי העובדה שבעלה של התובעת החליף אותה מאחר שהיה מובטל לא מעידה על קונספירציה משפחתית.
לגבי העלייה בשכר, קבע השופט כי בניגוד לטענת הביטוח הלאומי שכרה של התובעת עלה בהדרגה לאורך שנות עבודתה והמשיך לעלות גם לאחר שחזרה מחופשת לידה, ומכאן שאין בסיס לחשד כי נופח במכוון כדי להגדיל את דמי הלידה.
עוד נקבע כי העלייה בשכר לא הגיעה משום מקום אלא הותאמה לתוספת כיתות ומתחמים שעברו לאחריות התובעת במשך הזמן, כפי שמעידות ההתכתבויות שלה עם המנהל בזמן אמת וכפי שהוא עצמו הבהיר בעדותו, שהשופט מצא מהימנה.
אמנם, השופט ציין כי אכן ישנם פגמים בתלושי השכר עצמם, שלא מכילים נתונים אחידים על השכר השעתי או היומי שקיבלה התובעת, אלא שהוא לא מצא כי מחדל זה מעיד על שכר פיקטיבי. “לא פעם נתקלים בתי הדין לעבודה בתלושי שכר אשר אינם ערוכים כדבעי… אולם אין בכך כדי לקבוע שההתקשרות בין הצדדים הייתה מלאכותית”, כתב.
לבסוף, מתח השופט ביקורת על הטיעון בדבר השכר המופרז. “דחיית התביעה על יסוד הטענה לפיה אישה המועסקת בעבודות ניקיון אינה ראויה לשכר גבוה הינה אמירה שבית הדין אינו שותף לה”, הבהיר.
בסיכומו של דבר התביעה התקבלה ונקבע כי התובעת זכאית לדמי לידה בהתאם לשכר שפורט בתלושים. המוסד לא חויב בהוצאות מאחר שהתובעת יוצגה על-ידי הסיוע המשפטי.
ב”כ התובעת: עורך דין תמיר בלנק מטעם הלשכה לסיוע משפטי
ב”כ הנתבע: עו”ד דנה תמר פרבר
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פס”ד בנושא דמי לידה לעובדת ניקיון במגזר החרדי
