הפרת זכויות בוטה בסניף חדרה של רשת “אצה”: שני העובדים הזרים, שלפי החלטות הממשלה זכאים לכפל השכר הממוצע במשק כיוון שנשכרו כמומחים בתחום המסעדות האתניות, קיבלו בפועל שכר מינימום בלבד.
בית הדין לעבודה בחיפה חייב לאחרונה את חברת “אליבש השקעות” המפעילה את סניף חדרה של רשת הסושיות “אצה” לשלם כ-3.8 מיליון שקל פיצויים והוצאות משפט לשני עובדים זרים מסין שהועסקו כשפים ולא קיבלו את השכר והזכויות שהגיעו להם. בפסק הדין נקבע כי החברה הפרה את החלטות הממשלה בנוגע להעסקת מומחי חוץ, שחייבו אותה לשלם לשני השפים כפל השכר הממוצע במשק, ואף לא שילמה להם שעות נוספות וזכויות כדין. בנסיבות אלה נפסק בנוסף כי עזיבתם את העבודה נחשבת כהתפטרות בדין פיטורים.
במסגרת בקשת ההיתר שהגישה החברה לפני ששכרה את שני השפים לעבודה היא התחייבה בפני משרד הפנים ליישם את החלטות הממשלה 2445 ו-4617 ולשלם להם שכר שלא יפחת מכפל השכר הממוצע במשק בהתאם להוראות החלות על העסקת מומחי חוץ זרים.
ואולם, לאורך כ-5 שנות עבודה (2011-2016) החברה שילמה לשניים קרוב לשכר מינימום. כך למשל, בשנתיים הראשונות לעבודתם קיבלו השפים 23 שקל לשעה ואילו בשנת העבודה האחרונה שולמו להם 30 שקל. זאת, בעוד שבפועל היו צריכים לקבל שכר שעתי העולה על 90 שקל בכל אחת משנות העבודה.
לקראת סוף 2016, כשהתובעים הבינו שהחברה לא נוהגת כדין ופוגעת בזכויותיהם, הם שלחו לה מכתב התראה ולאחר שהחוב לא הוסדר עזבו את העבודה והגישו נגדה תביעה.
החברה טענה מנגד כי התובעים קיבלו שכר כדין ונהנו מתנאים טובים. עוד נטען כי העזיבה הפתאומית שלהם גרמה למסעדה נזקים ובית הדין התבקש לקזז מכל סכום שייפסק לטובתם כ-450 אלף שקל בין היתר בגין תמורת הודעה מוקדמת, החזרי שכר וארוחות ותשלום על הפסקות של שעתיים בכל משמרת.
ניצול ופגיעה
ואולם, מלבד הגשת כתב ההגנה החברה ובעליה לא שיתפו פעולה עם ההליך, לא התייצבו לדיון ההוכחות ולא הגישו תצהירי עדות ראשית. לפיכך, השופטת איריס רש הסתמכה על הראיות שהוגשו מטעם התובעים לרבות עדויותיהם.
בשלב הראשון השופטת קבעה כי אין מחלוקת שהחברה הפרה את החלטות הממשלה, את התחייבותה המפורשת כלפי משרד הפנים ואת הסכמי העבודה של התובעים.
השופטת ציינה כי תלושי השכר שהציגו התובעים וכן ממצאים שעלו מחקירת בעל החברה ברשות האוכלוסין מעידים כי קיבלו פחות משליש מהשכר שהיו אמורים לקבל, וכי לא שולם להם שכר עבור שעות נוספות אף שעבדו מדי יום 13.5 שעות. לאחר תחשיב של השכר המלא שהגיע לתובעים, כולל שעות נוספות, השופטת פסקה לשניהם כ-3.4 מיליון שקל.
עוד נקבע כי בניגוד לטענת החברה התובעים היו זכאים לעזוב את עבודתם בדין מפוטר לאחר ששלחו את מכתב ההתראה, וזאת לנוכח העובדה שהיא ניצלה את מעמדם כעובדים זרים ופגעה בזכויותיהם. משכך נקבע כי החברה לא זכאית לפיצויים או לקיזוז דמי הודעה מוקדמת, אלא נהפוך הוא – עליה לשלם לתובעים פיצויי פיטורים בסך של כ-200 אלף שקל.
מעבר לכך, זכו התובעים בפדיון ימי חופשה שלא ניצלו בתקופת העבודה, דמי הבראה, חלף הפרשות לפנסיה ופיצוי על תלושי שכר לא תקניים. בסך הכל חויבה החברה לשלם לשני התובעים כ-3.7 מיליון שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 100 אלף שקל.
ב”כ התובעים: עו”ד לימור ציטאיט
ב”כ הנתבעים: ויסאם יאסין, עו”ד לענייני עבודה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד טמיר כרמי העוסק בדיני עבודה
הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
פסקי דין קשורים
DONG WENG ואח’ נ’ אליבש השקעות בע”מ ואח’
