השופטת שוכנעה שהפיטורים לא קשורים להיריון אך הבהירה שעדיין אסור למעסיק לצמצם משרה ללא היתר מהממונה במשרד הכלכלה. הפיצוי: כ-78,000 שקל.
השופטת אסנת רובוביץ-ברכש מבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב פסקה כ-78,000 שקל פיצויים לעובדת שפוטרה מחנות נעליים בראשון לציון בעת שהיתה בהיריון, וזאת אף שהחנות נסגרה בשל קשיים כלכליים וללא קשר להריונה של התובעת.
התובעת החלה לעבוד כמוכרת בחנות בנובמבר 2015. במהלך אפריל 2016 היא הודיעה לבעל החנות שהיא בהריון.
באותה תקופה, בשל צרות כלכליות אליהן נקלע בעל החנות, נקבע בהליך משפטי בינו לבין עיריית ראשל”צ כי הוא יפנה את הנכס. בחודשים שלאחר מכן שעות העבודה פחתו, עד שבספטמבר 2016 החנות נסגרה.
בתוך כך התובעת שלחה תלונה למשרד הכלכלה. בבירור שנערך בדיעבד, הממונה במשרד קבע כי התובעת פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים וללא היתר לסיום העסקתה, אך סבר שההיריון לא היווה גורם בהחלטת הפיטורים.
בתביעתה לבית הדין טענה התובעת כי לאחר שהודיעה על ההריון, הנתבע החל להפחית את שעות העבודה שלה למחצית, ולאחר שהתלוננה, הוא התנה את המשך עבודתה בקבלת התנאים החדשים.
מנגד, הנתבע טען כי מלכתחילה התובעת הועסקה במשרה חלקית משתנה, ומשרתה צומצמה בשל מצוקה כלכלית של החנות יחד עם יתר העובדות, ולראייה החנות נסגרה בספטמבר 2016 – החודש שבו פוטרה. עוד נטען כי בכל מקרה פיטוריה והשינוי בהיקף המשרה כלל לא היו קשורים להריונה.
הסיבה לא רלוונטית
השופטת רובוביץ-ברכש הזכירה שלפי חוק עבודת נשים, כל פגיעה בהיקף משרה או בהכנסה של עובדת בהריון, תהא סיבתה אשר תהא, דורשת אישור של הממונה במשרד הכלכלה. במקרה הנדון, אישור לא התקבל, ואף לא בדיעבד.
כמו כן, לאחר שבחנה את הראיות והעדויות, כולל תלושי השכר וההתרשמות מהעדים עצמם, השופטת קיבלה את גרסת התובעת, ולפיה בתחילה היא עבדה במתכונת קבועה או כמעט קבועה, אשר השתנתה לרעה בצורה משמעותית, לאחר שהודיעה על ההריון.
בהקשר זה ובכלל, השופטת אף זקפה לחובת הנתבע את העובדה שלא הביא אף אחת מעובדות החנות לתמוך בגרסתו כי לא היתה מתכונת עבודה קבועה לעובדות בחנות, וכי עבדו הן לפי הצורך.
“לאור קביעתנו שהפגיעה בהיקף עבודתה של התובעת בהיותה בהריון נעשתה בניגוד לחוק עבודת נשים, אנו נעתרים לתביעתה לפסוק לה פיצוי בגובה השכר שהייתה מקבלת לולא הפגיעה בתקופה המוגנת”, קבעה השופטת.
יחד עם זאת, לנוכח הנסיבות (סגירת החנות) ועמדת הממונה כאמור, השופטת שוכנעה שפיטורי התובעת, כמו גם הפחתת השעות, לא היו קשורים להריון. לכן נקבע כי התובעת לא זכאית לפי כלשהו בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
הפיצוי נפסק בין היתר עבור אבדן הכנסה, פיצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין, ונזק לא ממוני בגין הפרת חוק עבודת נשים.
התביעה הוגשה גם נגד בעל החנות אישית, אך השופטת קבעה כי אין הצדקה ל”הרמת מסך” בינו לבין החברה, משום שלא הוכח עירוב נכסים, שימוש בחברה למטרת מרמה או לקיחת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
לטובת התובעת אף נפסקו הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 10,000 שקל.
ב”כ התובעת: עו”ד רונית מאור קשלס
ב”כ הנתבעים: עו”ד כנרת מסיקה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד לילך סנג’רו העוסקת בדיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
פסקי דין קשורים
פסטרנק נ’ כ.ט. איטלי בע”מ ואח’
