בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע”י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה, בין היתר, תביעת עובדת לתשלום הפרש פיצויי פיטורים, הפרשות לביטוח פנסיוני, הפרשי דמי חופשה, הפרשי דמי מחלה ודמי חגים, בגין בונוסים אשר קיבלה במהלך יחסי עובד-מעסיק.
העובדת טענה כי תשלום ה”בונוסים” שקיבלה נגזר מסך המכירות החודשי שביצעה באופן אישי, ולפיכך מהווה עמלות מכירה, המהוות חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב זכויותיה.
המעסיקה טענה כי שכרה הכולל של העובדת אינו כולל בונוסים וכי הבונוסים ששולמו לעובדת ברובם היו בגין הישג הסניף, ולא הישג העובדת, וכן כולם תלויי יעד המשתנה על בסיס יומי או שבועי. כלומר לא מדובר בגמול ששולם לעובדת בגין ביצוע העבודה הרגילה, אלא בגין עמידה ביעד שנקבע, ומשכך לא מדובר בחלק משכרה הרגיל.
בית הדין ציטט בפסק דינו מפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה (ע”ע 300327/98 אטקה בע”מ נ’ דוד רטר): “…הרכיבים שבהם מדובר – מעצם טיבם – הינם, במקרה הנדון, בבחינת “תוספות” בערכים משתנים המותנות בהישגים של כלל עובדי המפעל (פרמיה) או בהישגי עובדי הסניף (עמלה)… לא היה אפוא כל יסוד בראיות לקביעת בית-דין קמא כי מרכיבים אלה היו חלק משכרו של המשיב וכי יש להביאם בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים… בענייננו המשיב קיבל “פרמיית תפוקה אישית” ו”עמלות” לא על בסיס מכירות שביצע הוא עצמו, אלא כפרמיות מפעליות או כפרמיות הניתנות לכלל עובדי הסניף… למעשה מדובר בפרמיות ולא ב”עמלות” במובן הרגיל של המילה והלכה היא שבונוס או פרמיה אמיתית אינם מהווים רכיב שכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים…”.
בית הדין קבע כי נטל ההוכחה לעניין זה מוטל על כתפי העובדת וכי העובדת לא עמדה בנטל המוטל עליה. לעומת זאת, המעסיקה הוכיחה כי הבונוסים תלויים בין היתר בהגעת “הסניף” ליעדים, וכי הבונוסים השתנו ולא היו קבועים. יתרה מכך, מעדותה של העובדת עצמה עלה שלמעט חודש אחד, כלל לא עמדה ביעדים האישיים, כפי שפורט לעיל, ומשכך הבונוסים שקיבלה היו רק בגין הגעת הסניף ליעדים שנקבעו לסניף.
נקבע כי שכרה של העובדת לא הותנה ברווחי המעסיקה או בעמידה ביעדים אישיים של העובדת, אלא בעמידה ביעדים סניפיים אשר השתנו על בסיס יומי או שבועי, ומשכך אין מדובר בפרמיה שנכללת בשכר הרגיל לצורך חישוב זכויות העובדת לפיצויי פיטורים או לזכויות אחרות. לאור האמור, נדחו התביעות לתשלום הפרש פיצויי פיטורים, הפרשות לביטוח פנסיוני, הפרשי דמי חופשה, הפרשי דמי מחלה ודמי חגים, בגין הבונוסים.
יובהר כי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם.
סעש 17322-09-17 רותם זר נ’ איל מקיאג’ קוסמטיקה (2013) בע”מ (ניתן ביום 3/12/19).
מאת: עו”ד ונוטריונית עדי ביבר לקואה, העוסקת בתחום דיני העבודה
שותפה ובעלים של משרד עורכי הדין ביבר לקואה חייקין הררי
עו”ד ביבר לקואה לא ייצגה בתיק המוזכר במאמר הנ”ל.
