“קרן המחקרים” שליד בית החולים וולפסון ערכה למזכירה שימוע בעקבות תלונות על התנהגות בעייתית, ופיטרה אותה כעבור 4 חודשים. השופטת סברה כי הזמן הרב שחלף ניתק את הקשר בין השימוע לבין הפיטורים.
השופטת הבכירה חנה טרכטינגוט מבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבלה את בקשתה של אם חד הורית הסובלת ממצב רפואי קשה, והוציאה צו מניעה זמני במסגרתו הורתה למעסיקה – “קרן המחקרים, פיתוח תשתיות ושרותי בריאות, ליד מרכז הרפואי וולפסון” – להחזירה לעבודה, לאחר שפוטרה ממנה. ההחלטה תעמוד בעינה עד להכרעה בהליך העיקרי שמתנהל בין הצדדים.
העובדת – “המבקשת” בהליך – מועסקת בקרן החל מיוני 2016 בתפקיד של מזכירה במכון הלב, בהיקף של משרה מלאה (לפני כן עבדה בהיקף של 80%).
באפריל 2017 היא זומנה לשימוע בעקבות תלונות של שתי טכנאיות במכון לגבי אלימות מילולית קשה מצדה. היא הוצאה לחופשה כפויה, ובסיום השימוע הוחלט להחזירה מהחופשה תוך אזהרה בדבר מעורבות בתקריות נוספות.
בנובמבר 2018 שוב התקבלו מספר תלונות על העובדת והוחלט לזמנה לשימוע. אלא שהשימוע נדחה לאחר שנפלה ונפצעה בראשה, ובעקבות הפציעה אובחנה אצלה מחלת זאבת חמורה (לופוס). מאז, היא נזקקת לטיפולי כימותרפיה תכופים.
השימוע התקיים לבסוף רק בפברואר 2019. בנוסף למנהלי הקרן, נכחו בו גם מנהל מכון הלב ורופא בכיר נוסף אשר הביעו דברים בשבחי העובדת.
לא פחות מארבעה חודשים נוספים חלפו, ורק ביוני האחרון היא קיבלה הודעה שהוחלט לפטרה.
בתביעה שהגישה היא טענה בין היתר כי הליך הפיטורים פגום מראשיתו ועד סופו, וכי לא הוכח דופי כלשהו בכישוריה כמזכירה. עוד נטען כי המבקשת היא אם חד הורית לשני ילדים קטנים, וכי הקרן התעלמה ממצבה המורכב והתנהלה בחוסר תום לב.
למנוע נזק כבד
לאחר פירוט השתלשלות האירועים והצגת טענות הצדדים, השופטת טרכטינגוט מצאה כי “נפל פגם מהותי בעובדה כי בין השימוע לבין קבלת ההחלטה על הפיטורים חלפו כארבעה חודשים”.
לפי השופטת, פרק זה זמן, בו לא הוגשה כל תלונה נגד המבקשת, ניתק את הקשר בין השימוע לבין הפיטורים. השופטת הוסיפה כי אילו הקרן רצתה בכך, היא היתה חייבת לבחון את הדברים פעם נוספת, ולתת למבקשת הזדמנות לנסות לשנות את דעת הממונים עליה, על רקע הזמן שחלף ושינויי נסיבות.
לעניין זה השופטת אף קיבלה טענה של המבקשת, לפיה משחלף הזמן ולא התקבלה החלטה, היה לה מקום להניח שהוחלט להמשיך להעסיק אותה.
השופטת הוסיפה כי “המשיבה כגוף האמון על נושאים רפואיים ומתן טיפול תואם לחולים, לא שקלה את האבחנה הרפואית, את אופן הטיפול שניתן למבקשת ואת הטענה כי התנהגותה של המבקשת נבעה מהיעדר אבחנה וטיפול במחלה ואת הטענה כי היעדר תלונות נוספות נובע מהטיפול שניתן למבקשת מעת שהמחלה אובחנה”.
כמו כן, השופטת סברה כי “מאזן הנוחות” נוטה לטובת העובדת, משום שלקרן לא ייגרמו נזקים בלתי הפיכים אילו היא תמשיך לעבוד עד למתן פסק דין. לעומת זאת, אם הבקשה תידחה כבר עכשיו, למבקשת ייגרם נזק כבד.
בתוך כך השופטת הבהירה שאין מניעה כי הקרן תפתח בהליך פיטורים נוסף ותזמין את המבקשת לשימוע אם תסבור שמתקיימות נסיבות המצדיקות זאת. בשלב זה, הקרן תשלם למבקשת הוצאות בסך 5,000 שקל.
ב”כ המבקשת: עו”ד יצחק קירה, עו”ד אוהד ריצ’מונד
ב”כ המשיבה: עו”ד רחלי אידלביץ ואח’
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד מרגלית בוטרמן העוסקת בדיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
פלונית נ’ קרן המחקרים; פיתוח תשתיות ושרותי בריאות ליד מרכז הרפואי וולפסון
