פקיד השומה טען שמאחר שהעסקת מסתננים לא נעשית בהיתר המעסיקים בתחומי התעשייה והחקלאות לא זכאים להקלה שנקבעה בחוק לענפים אלה. אלא שביהמ”ש קבע כי שאלת ההיתר כלל לא רלוונטית לאור מדיניות “אי האכיפה”.
השופט שמואל בורנשטין מבית המשפט המחוזי בלוד קבע לאחרונה כי מעסיקי מסתננים בענף התעשייה זכאים לשלם שיעור היטל מופחת של 15% לפי התוכנית להבראת כלכלת ישראל בדיוק כמו מעסיקי עובדים זרים בענף. בכך, נדחתה עמדתו של פקיד שומה רחובות שלפיה מאחר שלמסתננים אין היתר עבודה יחול על מעסיקיהם ההיטל הרגיל (20%) ללא קשר לענף אליו הם משתייכים.
חברת “טומי ווש” העוסקת בצביעה ועיבוד של בדים העסיקה בשנים האחרונות כ-20 מבקשי מקלט מאריתריאה ושילמה עבורם היטל בשיעור 15% לפי חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) הקובע היטל מופחת על עובדים זרים בענף התעשייה.
אלא שפקיד השומה דרש מהחברה היטל של 20% בטענה שמסתננים לא נחשבים לעובדים זרים המועסקים לפי היתר ולכן לטעמו היא אינה זכאית להקלה שהוענקה לענף.
בערעור שהגישה על החלטה זו בבית המשפט המחוזי טענה “טומי ווש” כי בית המשפט העליון כבר פסק שמסתננים נחשבים ל”עובדים זרים” לצורך החוק ולכן אין רלוונטיות לקיומו של היתר לצורך קביעת שיעור ההיטל.
פקיד השומה טען לעומת זאת כי העובדה שהמדינה לא אוכפת את האיסור הפלילי על העסקת מסתננים אינה מעידה על העסקה לפי היתר. בנוסף נטען כי מתן הקלות למעסיקי מסתננים נוגדת את המטרה להרחיק אותם מישראל.
רק המחוקק יחליט
השופט שמואל בורנשטין לא הסכים עם עמדת פקיד השומה. המדיניות הנוכחית של הממשלה היא שלא להרחיק את מבקשי המקלט בשל הסכנה האורבת להם בארצות המוצא, ומדיניות “אי האכיפה” הננקטת כלפי מעסיקיהם נובעת מתוך ההכרה בזכות היסוד שלהם לחיות בכבוד ולהתפרנס למחייתם, קבע.
למדיניות זו, הוסיף, הצטרפה הפסיקה של בית המשפט העליון שהשוותה את מעמד המסתננים לזה של העובדים הזרים וקבעה במפורש כי גם מעסיקי מסתננים חייבים בהיטל. כלומר, החוק חל עליהם ולכן השאלה איזה שיעור הם ישלמו תלויה בסוג הענף ולא בשאלת קיומו של ההיתר, שממילא לא ניתן למסתננים ששוהים כאן באשרה זמנית.
על כן, קבע השופט, נסיונו של פקיד השומה להשתמש בהיטל ככלי למאבק בתופעת ההסתננות אינו תואם את ההיגיון, את החוק והליכי החקיקה שקדמו לו או את תכלית ההיטל המופחת – להקל על מעסיקים בענפים שקשה יותר למצוא בהם כוח עבודה ישראלי.
“… משעה שהמדינה אינה מונעת ממסתננים לעבוד בכל הענפים, ובכלל זאת בענף התעשייה, ומשעה שהמחוקק סבר כי ראוי שמעסיק בענף זה ישלם היטל בשיעור מופחת – אני סבור כי יש להחיל שיעור זה גם על מעסיקי מסתננים. ככל שהמדינה סבורה כי יש מקום להגביר את המאבק בתופעת העובדים הזרים או בתופעת המסתננים וזאת באמצעות הגדלת שיעור ההיטל, עליה לקבוע זאת במפורש, או לנקוט באמצעים אחרים שאינם קשורים להיטל”, סיכם השופט את דבריו.
לפיכך, הערעור התקבל. ההיטל שיחול על “טומי ווש” הועמד על 15% ופקיד שומה רחובות חויב בהוצאות משפט של 30,000 שקל.
לפסק הדין בתיק ע”מ 29283-08-16
ב”כ המערערת: עורך דין אליעזר צוקרמן
ב”כ המשיב: עו”ד קרן יזדי-סופר
מאת: עו”ד ירון זאבי העוסק במיסים
הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
