מורה שחזרה מחופשת לידה קיבלה מכתב פיטורים ב-60 הימים שבהם אסור לפטר אותה. בית הדין לעבודה קבע כי אסור היה לבית הספר לעשות זאת בתקופה המוגנת גם אם מועד סיום יחסי העבודה בפועל היה לאחריה.
בית הדין לעבודה בחיפה פסק לאחרונה פיצויים של 20 אלף שקל למורה שקיבלה מכתב פיטורים לאחר שימוע במסגרת 60 הימים שבהם אסור לפטר לאחר חופשת לידה. השופטת סאוסן אלקאסם הבהירה כי בתקופה זו המעסיק רשאי לזמן עובדת לשימוע לפני פיטורים לא להחליט עליהם.
התובעת עבדה כשנתיים כמורה בתקופת ניסיון בבית ספר של עמותת דיאלה בכפר מג’ד אלכרום. בדצמבר 2016 היא יצאה לחופשת לידה ושבה לעבודה באפריל. כחודש לאחר מכן היא זומנה יחד עם מורים זמניים נוספים לשימוע לפני פיטורים, ויום למחרת נמסר לה מכתב פיטורים שקבע כי יחסי העבודה יסתיימו בסוף אוגוסט 2017.
כעבור מספר חודשים היא תבעה מהעמותה פיצויים של 40 אלף שקל. בתביעה נטען כי חוק עבודת נשים אוסר לא רק על פיטורים בפועל אלא גם על מתן הודעת פיטורים במסגרת 60 הימים שלאחר חופשת הלידה (התקופה המוגנת). התובעת הוסיפה כי לא זומנה לשימוע כדין וכי הופלתה בשל היותה אישה.
מנגד, טענה העמותה כי פעלה כדין שכן אין איסור להודיע על פיטורים בתקופה המוגנת כל עוד מועד כניסתם לתוקף נקבע לאחר שהסתיימה – וכך היה במקרה של התובעת.
עוד היא טענה כי לא הייתה לה ברירה שכן תקנון עובדי ההוראה מחייב אותה להודיע על פיטורי המורים עד סוף מאי.
באשר להליך הפיטורים עצמו נטען כי כמו המורים האחרים גם התובעת זומנה לשימוע מבעוד מועד והוא נערך לה כדין על ידי מנהל בית הספר. עוד היא טענה כי התובעת לא פוטרה עקב היותה אישה או אם אלא משום שתקופת הניסיון שלה הסתיימה ובית הספר נתן עדיפות למורים הקבועים.
החוק גובר על התקנון
השופטת סאוסן אלקאסם הפנתה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה מ-2016 שקבעה כי אסור למעסיק למסור לעובדת הודעת פיטורים במהלך התקופה המוגנת. במילים אחרות, הפרשנות שנתן בית הדין הארצי לחוק עבודת נשים היא כי האיסור לפטר בתקופה זו כולל גם איסור למסור הודעת פיטורים.
השופטת הוסיפה כי אין כל מניעה לזמן עובדת לשימוע משום שהוא לא מעיד בהכרח על כך שתתקבל החלטה לפיטורים. האיסור, הדגישה, הוא על קבלת ההחלטה הסופית בדבר הפיטורים בתקופה המוגנת.
השופטת ציינה כי היא מודעת לבעייתיות שאליה נקלעה העמותה עקב הוראות התקנון, אלא שהוראות החוק גוברות. לכן, הצעד שהיה עליה לעשות הוא לפנות לממונה ולבקש היתר לפיטורים. מאחר שהעמותה לא עשתה זאת שהחלטת הפיטורים נלקחה בניגוד לחוק.
עם זאת, השופטת דחתה את טענות התובעת בדבר השימוע וההפליה. השופטת קבעה כי היא מעדיפה את גרסת הנתבעת שלפיה התובעת קיבלה זימון לשימוע, כפי שנעשה גם בשנה הקודמת בהתאם למתכונת הנוהגת כשמדובר במורים זמניים, והשימוע נערך מול מנהל בית הספר שהסביר לה שאין לו תקן עבורה. כמו כן השופטת לא השתכנעה שההחלטה על הפיטורים נלקחה עקב מינה או הורותה של התובעת.
לפיכך הוחלט שהתובעת תקבל פיצויים רק על הפרת חוק עבודת נשים. הסכום הועמד על 20,000 שקל בנוסף לכיסוי הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 8,000 שקל.
ב”כ התובעת: עו”ד סעיד גאליה
ב”כ הנתבעת: מוחמד מנאע, עורך דין דיני עבודה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד דוד סער העוסק בדיני עבודה
הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
גאליה נ’ עמותת דיאלה בע”מ
