נטל ההוכחה בתביעת שעות נוספות

רבות נכתב על נטל ההוכחה בתביעות לשכר עבודה או לשעות נוספות. שאלה זו מקבלת משנה חשיבות כאשר אין בנמצא דוחות נוכחות המפרטים את שעות העבודה של העובדים.

כידוע תיקון 24 לחוק הגנת השכר הביא להיפוך נטל ההוכחה כפי שנקבע בסע’ 26ב לחוק:

“א. בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו…

ב. על אף האמור בסעיף קטן (א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות”.

לאחר תיקון החוק נדונה בבית הדין הארצי השאלה כיצד ייושם הסעיף במקרים בהם אין דוחות נוכחות וכיצד על הצדדים להתמודד עם שאלת הנטל.

פסק הדין החשוב הוא הלכת ריעני שם נקבע כדלקמן:

“עם זאת, יש להבהיר כי “אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גרסתו”. [ע”ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת – אי אס אס אשמורת בע”מ [פורסם בנבו] (4.8.2016)].”

עוד נקבע שם:

“לטעמינו, גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין– בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו”חות נוכחות. טעם הדבר הוא שגמול שעות נוספות הוא במהותו תוספת לשכר, שתשלומה מותנה בהתקיימות תנאי, הוא העסקה בשעות נוספות, כשמהות זו נגזרת מהוראת סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, פועלו של סעיף 26ב(א)-(ב) – כפי שהרחבנו לעיל – הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע.”

ראו: עע (ארצי) 47715-09-14‏ ‏ עוזי ריעני נ’ אליאסי שיווק בע”מ (29/3/17)

בית הדין הארצי מבחין בין ארבעה מצבים אפשריים:

הוכחה עבודה נוספת בהיקף מסוים (ע”י העובד או המעסיק) – תשלום על יסוד ההיקף שהוכח
הוכח שהעובד עבד שעות נוספות ולא ניתן להוכיח כמה – חלה החזקה (עם התקרה של שעות בשבוע/חודש 15/60)
כפות המאזניים מעויינות בשאלה האם עבד שעות נוספות – היפוך נטל השכנוע מביא לחיוב המעסיק לפי החזקה
בית הדין קובע ממצא כי העובד לא עבד בשעות נוספות – “בהעדר גרסה עובדתית מהימנה ממנה ניתן ללמוד כי התובע הועסק שעות נוספות אין אנו מקבלים את תביעתו ברכיב זה”.

לאחרונה נדרש בית הדין הארצי לשאלה כיצד על העובד להביא את גרסתו לעניין מסגרת העבודה. האם חובה עליו להביא ראיות כתובות, מסמכים או שמא מספיקה לדוגמה עדות.

בית הדין הארצי מסכם את ההלכות החשובות בתחום וקובע:

“א. בסעיף 26ב'(א) לחוק הגנת השכר נקבע כי “בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו”. תחולתו של תיקון זה היא מיום 1.2.09.

ב. להוראה בדבר העברת נטל ההוכחה המתייחסת לשעות העבודה הרגילות, קרי היקף המשרה כמלאה או חלקית, יש להוסיף את העברת הנטל למעסיק במקרה של העדר הודעה לעובד, וזאת בהתאם לסעיף 5א’ לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס”ב – 2002 (להלן: חוק הודעה לעובד) ואת הפסיקה הנוגעת להעברת הנטל שאף קדמה לסעיף החוק (ע”ע (ארצי) 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע”מ – ואיל סנדוקה, פד”ע מ’ 433 (2004)); וכן את החזקההקבועה בסעיף 7ב’ לחוק שכר מינימום, התשמ”ז – 1987.

ג. כאשר עסקינן במחלוקת על שעות עבודה, בין רגילות ובין נוספות, נדרש העובד להעמיד גרסה עובדתית, ביחס להיקף המשרה הרגיל וביחס להיקף שעות העבודה הנוספות, לפי מהות המחלוקת. העמדת גרסה זו נדרשת כתנאי להפעלתו של סעיף 5א לחוק הודעה לעובד ושל סעיף 26א'(ב) לחוק הגנת השכר (ע”ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת – איי אס אס אשמורת בע”מ (4.8.16); וראו לאחרונה בהקשר נוסף: ע”ע (ארצי) 34111-07-15‏ גנאדי אוקראינסקי – שח שנוע ולוגיסטיקה בע”מ (7.2.19)).”

הנקודה החשובה בפסק הדין היא הקביעה כי אין חובה על העובד להביא את גרסתו דווקא בראיות בכתב:

“לאמור נוסיף כי נפלה שגגה גם בקביעתו של בית הדין האזורי לגבי סף הראיות הנדרש מעובד מקום בו שעות העבודה שנויות במחלוקת ולא מוגשים דו”חות נוכחות. כאמור לעיל, בפסיקה נקבע כי על העובד להעמיד גרסה עובדתית לגבי שעות עבודתו, אך אין משמעות הדבר שעליו להמציא ראיות בכתב או רישום כלשהו כפי שסבר בית הדין האזורי (עניין ריעני).”

מכאן שעל העובד לשכנע כי עבד בשעות נוספות (מבלי שחובה עליו להוכיח את כמותן) ואין הוא חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בכתב דווקא.

פסק דין חשוב זה מדגיש עד כמה חשוב מבחינת מעסיקים להקפיד על עריכת דוחות נוכחות כדין.

עע (ארצי) 18024-12-18 יורם אביחסרה – יעקב זכאי (פורסם בנבו)

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו”ד מומחה בתחום.

מאת: עו”ד יוסי חכם