עוה”ד ביקש היתר פיטורים בדיעבד אך הממונה לא אישרה לו. למרות זאת, הוא סירב להחזיר את העובדת למשרתה. נפסק כי אף שהעובדת פוטרה עקב צמצומים וללא קשר להיריון, אסור היה לו לסיים את יחסי העבודה.
בית הדין לעבודה בבאר שבע פסק לאחרונה כ-117 אלף שקל לפקידת הוצל”פ במשרד עורכי דין, שפוטרה בהיריון ללא היתר מהממונה וללא שימוע. השופט יוסף יוספי קבע כי אף שהממונה על חוק עבודת נשים קבעה כי ההיריון לא היווה שיקול בפיטורי העובדת, היה על עורך הדין להמשיך להעסיק את העובדת נוכח העובדה שהפיטורים לא אושרו.
התובעת, שהועסקה במשרד כ-15 חודשים, פוטרה ימים ספורים אחרי שסיפרה לטענתה על היותה בהיריון, וזאת ללא שימוע או הודעה מוקדמת ומבלי שעורך הדין קיבל היתר מהממונה על חוק עבודת נשים.
עורך הדין אמנם ניסה לבקש היתר בדיעבד בטענה שהפיטורים כלל לא היו שיקול שכן התובעת פוטרה, כמו עובדים נוספים, בשל צמצומים, אולם הממונה לא התירה את הפיטורים בכל זאת. למרות החלטתה, סירב עורך הדין להחזיר את העובדת למשרתה – ונתבע על ידה לפיצויים על הפרת חוק עבודת נשים, היעדר שימוע, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי פיצויי פיטורים, אפליה מנוגדת לחוק שוויון הזדמנויות ועוד.
עורך הדין טען כי התובעת לא זכאית לפיצויים משום שעבדה אצלו כסטודנטית בפחות מחצי משרה והממונה אישרה שהפיטורים לא היו על רקע ההיריון שלגרסתו כלל לא ידע עליו.
עורך הדין הוסיף וטען כי לתובעת נערך שימוע ואף הציג בבית הדין מסמך שנחזה להיות פרוטוקול שימוע משולב בזימון. לגבי ההודעה המוקדמת, נטען כי התובעת ביקשה שלא לעבוד בתקופה זו ושולם לה מה שהגיע על פי דין. עוד לטענתו, התובעת לא הוכיחה שנגרם לה נזק מהפיטורים ואף הסתירה שמצאה עבודה אחרת.
כנה, אמיתית, איתנה
השופט יוספי קבע כי הנתבע הפר את חוק עבודת נשים, שכן מבחינת החוק סיבת הפיטורים לא משנה – למעסיק אסור לפטר עובדת הרה שמועסקת אצלו יותר מחצי שנה ללא היתר, ולא משנה מה היה השיקול שעמד מאחורי ההחלטה לסיים את ההעסקה.
השופט הוסיף כי גרסת התובעת הייתה כנה, אמיתית ועמדה איתן גם לאחר חקירה נגדית, והוא העדיף אותה על פני זו של עורך הדין גם בהקשר של המודעות למצבה, גם בהקשר של השימוע וגם בהקשר של ההועדה המוקדמת.
לגבי השימוע, השופט ציין כי מעדות המנהלת הישירה של התובעת עלה כי לא נשלחה לה הזמנה, וכי הפיטורים היו “מעשה מנוי וגמור שלא ניתן היה לשנותו”.
באשר לפרוטוקול ציין השופט כי נראה שנערך בדיעבד וממילא הוא אינו ערוך כדין ולא נחתם על ידי התובעת.
בסיכומו של עניין נקבע כי הנתבע צריך לשלם לתובעת פיצויים על אובדן הכנסה עד תום התקופה המוגנת (60 הימים שלאחר חופשת הלידה) בקיזוז הכנסותיה בתקופה זו, וכן לפצות אותה על עצם הפרת החוק.
בנוסף חויב הנתבע בפיצויים על אי-עריכת שימוע, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, הפרשי פנסיה והפרשי פיצויי פיטורים. עם זאת, נדחתה תביעתה לפיצוי נוסף עבור הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה משום שההיריון לא היה הסיבה לפיטורים כך שלא מדובר באפליה.
בסיכומו של דבר נפסקו לתובעת כ-103 אלף שקל פיצויים בנוסף להוצאות משפט ושכ”ט עו”ד של 14,000 שקל.
ב”כ התובעת: עו”ד אורית פרץ
ב”כ הנתבע: אילנה בר טוב, עו”ד דיני עבודה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד אריה איזקסון העוסק בדיני עבודה
הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
בת אל יעקב נ’ דורון עמיר
