מכונאי שהחל לעבוד במוסך כשהיה בן 72 תבע מהמעסיק שלו את זכויותיו לאחר שפוטר. בית הדין לעבודה מצא מחדלים בהתנהלות המעסיק והסביר מתי המעסיקים חייבים להפריש כספי פנסיה לעובדים מבוגרים.
בית הדין לעבודה בתל-אביב קיבל לאחרונה חלק מרכיבי תביעתו של פנסיונר כבן 86 שפוטר מעבודתו כמכונאי במוסך בכפר טרומן, ופסק לו פיצויים של כ-77 אלף שקל. השאלה המרכזית שנדונה בפסק הדין הייתה האם התובע זכאי להפרשות פנסיה אף שהחל לעבוד אחרי גיל פרישה. סגנית נשיאת בית הדין, השופטת אריאלה גילצר-כץ, הסבירה כי כל עוד העובד לא מקבל קצבת פנסיה ממקור אחר (לא כולל קצבה מביטוח לאומי) – על המעסיק להפריש לו כספים לקופת הפנסיה גם אחרי גיל 67.
התובע עבד במוסך במשך כשנה וחצי ויצא לחופשת מחלה בת 3 שנים. כשהיה כבן 72 חזר לעבוד במוסך ופוטר כעבור 10 שנים.
בתביעה שהגיש נגד בעל המוסך כשנה לאחר פיטוריו הוא טען בין היתר כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, הפרשי פנסיה, דמי הבראה וימי חופשה עבור שתי תקופות העבודה, בנוסף לפיצוי על אי קבלת תלושי שכר באופן קבוע.
בעל המוסך טען מנגד כי התביעה על תקופת העבודה הראשונה התיישנה. באשר לתקופה השנייה נטען כי מאחר שהתובע הועסק אחרי שעבר את גיל הפרישה הוא לא זכאי להפרשות לפנסיה או לפיצויי פיטורים.
אין קשר לגיל
סגנית הנשיאה גילצר-כץ קיבלה את טענת ההתיישנות באשר לתקופת העבודה הראשונה וחלק מתקופת העבודה השנייה, ועל כן התביעה התקבלה רק בנוגע ל-6 שנות העבודה האחרונות של התובע.
בסוגיית פיצויי הפיטורים נקבע כי אין כל קשר בין גילו של התובע לבין זכאותו לפיצויים. נקבע כי כל עובד, בכל גיל, זכאי לפיצויי פיטורים לפי החוק כאשר מתקיימים המצבים והתנאים לקבלת התשלום (פיטורים, התפטרות בדין מפוטר וכיו”ב).
באשר לכספי הפנסיה השופטת ציינה כי יש לבחון בראש ובראשונה האם התובע קיבל קצבה מגוף אחר שאינו הביטוח הלאומי. השופטת קבעה כי בצו ההרחבה לפנסיה חובה נכתב במפורש כי הזכאות להפרשות לקרן הפנסיה נשללת רק מעובד שמקבל קצבה עקב פרישה מעבודתו למעט קצבאות מהביטוח הלאומי.
השופטת הדגישה עוד כי האחריות לבדוק את מצב הדברים מול העובד מוטלת על המעסיק “התובע לא היה אמור לפנות אל הנתבע ולבקש ממנו שיפריש לו לפנסיה אלא זו מחובתו של המעסיק”, נכתב.
במקרה הנדון, נקבע כי המעסיק לא הוכיח שהתובע קיבל קצבה כלשהי מכוח עבודתו במקום אחר ואילו התובע הציג תדפיסי חשבון בנק ואישור מביטוח לאומי המעידים כי אינו מקבל קצבה. לפיכך התובע זכאי לפיצוי על כך שלא הופרשו לו כספים לקרן פנסיה.
בנוסף חויב המעסיק בפיצויים על פגמים בתלושי השכר. נקבע כי התובע לא קיבל את התלושים מדי חודש והתלושים שכן קיבל היו פגומים וניכר כי ימי העבודה שנכתבו בהם לא תאמו את עבודתו של התובע בפועל (כך למשל, באחד התלושים נכתב שהיו 27 ימי עבודה בחודש – חישוב לא הגיוני בעליל).
סכום הפיצויים הכולל שנפסק לתובע בגין הרכיבים האמורים הגיע לכ-69,000 שקל. מאחר שהמעסיק כבר שילם לו 15,000 שקל תוך כדי ההליך נותר לו להשלים עוד כ-54,000 שקל בנוסף ל-8,000 שקל עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות.
ב”כ התובע: עו”ד אייל חנין
ב”כ הנתבע: דן כ”ץ, עורך דין דיני עבודה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד ליאת שושן-ברק העוסקת ב דיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
פנחס מזרחי נ’ אייל בלחסן
