כפר הנופש ״האון״ שליד הכנרת חויב לפצות עובד ניקיון שפוטר ללא הודעה מוקדמת לאחר שסירב לחתום על מסמך המאשר ששולמו לו כל זכויותיו. פסק הדין חושף שורת הפרות של חוקי המגן מצד המעסיקה.
השופטת אורית יעקבס מבית הדין לעבודה בנצרת קיבלה לאחרונה תביעה של עובד זר נגד כפר הנופש ״האון״ בו הועסק בשנים 2013-2014. הנתבעת הכחישה שהעסיקה את העובד וטענה שההתקשרות הייתה דרך חברת כוח אדם חיצונית אך השופטת דחתה את הטענה וחייבה אותה בפיצויי פיטורים, פיצוי על היעדר הודעה מוקדמת ושימוע ועוד.
העובד, תושב גאנה, טען כי החל לעבוד אצל הנתבעת בתחילת ספטמבר 2013. בהתחלה קיבל משכורות מחברת ״יהלום״ ובספטמבר 2014 קיבל את שכרו ישירות מהנתבעת. הוא סיפר כי עבד בניקיון חדרי המלון, בחדר האוכל ובמטבח.
התובע הוסיף שבסמוך לקליטתו לעבודה ישירה אצל הנתבעת התבקש לחתום על מסמך שלפיו הוא קיבל את כל המגיע לו מהנתבעת ומהקבלן על תקופת עבודתו. איש לא הסביר לו את מהות המסמך והוא סירב. לאחר מכן מעסיקיו החלו להתעמר בו. כך למשל, הוא היה מתייצב לעבודה ובאופן פתאומי היה מקבל הוראה ללכת.
לדבריו, בינואר 2015 הגיע לעבודה בבוקר ולאחר כשעה אמרו לו נציגי הנתבעת ״לך הביתה לא צריכים אותך״. הנתבעת חדלה להעסיקו לאחר מכן.
הנתבעת טענה מנגד כי היא העסיקה את התובע תקופה קצרה של ארבעה חודשים בלבד בין חודש ספטמבר 2014 ועד לינואר 2015 כשברוב התקופה המעסיקה היתה חברת יהלום שסיפקה לה שירותי קבלן. לגרסתה, התובע בחר להתפטר ונטש את עבודתו ללא כל הודעה מוקדמת.
דרישה תמוהה
השופטת יעקבס קיבלה את התביעה. היא הבהירה כי במקרים של העסקה משולשת, זהות המעסיק לא תיקבע על פי הגדרות הצדדים אלא על בסיס ההבחנה בין התקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן המשנה לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה הקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו. היא הוסיפה כי על מעסיק מוטלת החובה לדאוג שעובדיו לא ינוצלו על ידי חברת כוח אדם.
השופטת קבעה שמכלול העדויות והראיות מובילים להכרה בנתבעת כמעסיקתו של התובע. בין היתר היא ציינה שגרסת התובע שלפיה הוא קיבל הוראות עבודה ממנהלי כפר הנופש הייתה מהימנה ועקבית ולא נסתרה על ידי הנתבעת.
כמו כן לדבריה, לא הוכח שההתקשרות מול חברת יהלום הייתה אותנטית וכי הנתבעת פיקחה על תנאי העסקתו ותשלום זכויותיו של התובע.
באשר לנסיבות סיום ההעסקה השופטת קיבלה את גרסת התובע וקבעה כי הוא פוטר. היא ציינה שהדרישה ממנו לחתום על המסמך בסמוך לתחילת העסקתו הישירה אצל הנתבעת ״תמוהה ולא מובנת״ ומחזקת את גרסתו.
בהתאם קבעה השופטת שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי עריכת שימוע. עוד היא קבעה כי הוא זכאי לפיצוי בגין פדיון ימי חופשה, אי הפרשה לפנסיה, דמי הבראה, גמול שעות נוספות, החזר ניכויים שלא כדין, אי מסירת הודעה על תנאי העסקה ומסירת תלושי שכר פיקטיביים.
בסך הכל חויבה הנתבעת לפצות את התובע ב-43,323 שקל בתוספת הוצאות בסך 1,500 שקל ושכ״ט עו״ד של 6,500 שקל.
ב״כ התובע: עו”ד שירי בקשט
ב״כ הנתבעת: עו”ד יניב אלנקר
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד יעקב לנגה העוסק בדיני עבודה
הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
ADU GYAMFI STEPHEN נ’ כפר הנופש האון
