העובדת פוטרה לאחר שרופאה תעסוקתית קבעה כי לא תוכל להמשיך בתפקידה. העירייה אמנם הייתה רשאית לקבל החלטה כזו אלא שהדרך בה נקטה לא תאמה את הוראות חוקת העבודה.
בית הדין לעבודה בנצרת קיבל לאחרונה חלק מתביעה שהגישה עובדת ניקיון שפוטרה מעיריית צפת בגיל 57 לאחר שפציעה ברגל לא אפשרה לה להמשיך בתפקיד. השופט מוסטפא קאסם פסק לעובדת פיצויים של כ-100 אלף שקל עבור הפרשי פיצויי פיטורים, פיטורים ללא שימוע ובניגוד לחוקת העבודה ותמורת הודעה מוקדמת. עם זאת נדחתה טענתה כי פוטרה עקב אפליה מחמת גיל.
לפי כתב התביעה שהוגש לפני כ-3 שנים, התובעת עבדה בעירייה משנת 1998 – תחילה בליווי ילדים עם מוגבלות ולאחר מכן כעובדת ניקיון בלשכת הרווחה ובטיפת חלב.
ביולי 2011 היא יצאה לחופשת מחלה עקב פציעה ברגל, וכעבור מספר חודשים נשלחה לרופאה תעסוקתית שקבעה כי לא תוכל להמשיך לעבוד בניקיון.
לאחר שלא נמצאה לה עבודה חלופית הוחלט על פיטוריה אבל התובעת ביקשה לחזור לעבוד כמלוות ילדים. לאחר שנדחתה היא הגישה את התביעה.
התובעת טענה כי פוטרה בניגוד לחוקת העבודה המחייבת עריכת שימוע וקבלת הסכמתה לפיטורים. לטענתה, במקום זאת העירייה העדיפה לפטר אותה בגלל גילה המתקדם ולכן היא זכאית גם לפיצויים מכוח חוק שוויון הזדמנויות.
כמו כן היא טענה כי לא קיבלה את מלוא פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת, וביקשה בין השאר גם תשלום שכר עד גיל הפרישה.
מנגד טענה העירייה הכחישה את הטענות נגדה וטענה כי התובעת פוטרה בהסכמה בגלל מצבה, ולכן לא היה צורך בשימוע. בנוסף נטען כי מלוא הפיצויים ממתינים לנתבעת בקופת הפנסיה.
לא כל כספי הפנסיה הגיעו לקופה
השופט מוסטפא קאסם ונציגי הציבור מחמוד ג’בראין (מטעם העובדים) ויעקב בר-אל (מטעם המעסיקים) אישרו כי התובעת פוטרה בשל מצבה הרפואי ולאחר שלא נמצאה לה עבודה חלופית, תוך שדחו את הטענה כי לגילה היה קשר לכך.
לצד זאת טענתה כי הפיטורים נעשו שלא כדין התקבלה. בפסק הדין נקבע כי חוקת העבודה החלה על העירייה קובעת כי פיטורי עובד ייעשו “רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים או מרכז הסתדרות הפקידים”, וכן לאחר שניתנה לעובד “הזדמנות להשמיע טיעונים – בהתאם להוראות החוק”.
מכאן, שהעירייה הייתה חייבת לערוך לתובעת שימוע ולקבל את הסכמתה לפיטורים. שימוע כזה לא נערך והסכמה לא ניתנה.
בהתחשב בוותק של התובעת, גילה ומצבה הכלכלי, נפסק כי העירייה צריכה לשלם על כך פיצוי בגובה 12 משכורות. בנוסף חויבה העירייה בתשלום תמורת הודעה מוקדמת של חודש עבודה.
כמו כן נמצא כי העירייה לא הפרישה לקופת הפנסיה את מלוא הכספים שהחוק חייב אותה. כך, בקופה ישנם 44,167 שקל בעוד שהחישוב הנכון הוא 72,389 שקל, ולכן העירייה תצטרך לשלם לתובעת את ההפרש.
לצד זאת נקבע שהתובעת לא זכאית להפרשי שכר עד לגיל הפרישה. “סמכותו של המעסיק לפטר בכל עת, בהודעה מוקדמת ובכפוף להוראות הדין, כך שאין לעובד זכות קנויה לעבוד עד לגיל הפרישה באותו מקום עבודה”, נכתב בפסק הדין.
בסיכומו של עניין התביעה התקבלה בחלקה, והעירייה חויבה לשלם לתובעת פיצוי כולל של כ-104 אלף שקל בנוסף ל-10,000 שקל עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
ב”כ התובעת: עו”ד תמיר סבן
ב”כ העירייה: אייל נון ושות’, עורכי דין לענייני עבודה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד כנרת שמיר מסיקה העוסקת בדיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
ק’ נ’ עיריית צפת
